📌 *מקור ודיני מנהג אמירת סליחות לעדות השונות:*

ערך : הרב איתיאל כץ

*רקע היסטורי:*

החל בתקופת הגאונים (לערך בין המאה ה – 7 והמאה – 11) הונהג בכלל ישראל אמירת “סליחות” בעשרת ימי תשובה, הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים בלבד (ראה טור, אורח חיים, תקפא). במספר מקורות נמצא כי אף בחודש אלול נערכו מעמדי תפילה באשמורת הבוקר, שכונו “רחמין” או “אשמורות”.

*יעוד הסליחות:*

אמירת “הסליחות” נתקנה בעיקר להתעורר לתשובה ולעריכת חשבון נפש לפני ימי הדין הקרבים. ויחד עם זאת לבקש סליחה ומחילה מלפני ה’ על פגמים ומעשים פסולים שנעשו במשך השנה, ולהתפלל על כלל ישראל שיזכו לגאולה שלמה.

*מועד אמירתן:*

בתקופת הראשונים (לערך בין המאה ה-11 והמאה ה-15) היו מנהגים שונים: יש שהתחילו לומר מראש חודש אלול, ויש ממחצית החודש מיום ט”ו באלול (אבודרהם עמוד ר”ס), ויש שהתחילו מכ”ה באלול, היום שבו על פי המסורת נברא העולם.

המנהג הרווח כהיום אצל בני *עדות המזרח ותימן* לומר “סליחות” בכל חודש אלול ובעשרת ימי תשובה (שו”ע, תקפא, א; ספר המוסר, רצהבי, עמוד 247). ואילו *בני אשכנז* נוהגים להתחיל לומר סליחות במוצאי שבת שלפני ראש השנה, ובלבד שיהיו לפחות 4 ימים. כלומר, כאשר ראש השנה חל ביום חמישי או בשבת, מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת הסמוכה. ברם, כאשר ראש השנה חל ביום שני או שלישי בשבוע, מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת שלפני כן.

*זמן אמירתן:*

זמן אמירת הסליחות העיקרי הוא לקראת סוף הלילה לפני אשמורת הבוקר, שהוא עת רצון אשר כוחות החיים ובכללם כוחות הרע שקטים והבריאה עתידה להתעורר.

רבים נוהגים לומר “סליחות” מיד לאחר חצות הליל, בשעת צורך יש האמורים בצהרי היום (ראה ערוך השולחן, תקפא, ד). בשעת דחק גדול יש שהתירו לומר סליחות אף לפני חצות הליל (אגרות משה, או”ח, ב, קה). ויש שהקפידו בתוקף שלא לומר לפני חצות הליל (שו”ת יחוה דעת, א מו).

*ציבור/ יחיד:*

יש להקפיד שיהיו עשרה אנשים גדולים בעת אמירת הסליחות, שתפילת הציבור מתקבלת ביותר, וכן שיתאפשר לומר ‘קדיש’ ותפילת ‘י”ג מידות’ של רחמים. מי שאין באפשרותו לומר סליחות במניין ציבורי, יאמר ביחידות אך יקפיד לומר את ‘י”ג מידות של רחמים’ עם טעמי המקרא כקורא בתורה. במידה ואינו יודע את טעמי המקרא, ידלג עליהם. כמו כן את הבקשות שאומרים בלשון ארמית, יש הסוברים שיש לדלג עליהם (שו”ת יביע אומר, או”ח, לה).

*הצטרפות לתשדיר לווייני/ רדיופוני:*

עקרונית בכל דבר של קדושה יש לשמוע את הברכה או את החזן בצורה טבעית ולא באמצעות שמיעה אלקטרונית. לגבי “סליחות” שאין החזן מוציא ידי חובה את השומעים ניתן להצטרף למניין בשידור חי, לפיכך מותר לענות ‘אמן’. לגבי אמירת ‘י”ג מדות של רחמים’ המצריכה מנין, לכתחילה יש לומר כמו ביחיד על ידי טעמי המקרא, ויש הסוברים כי ניתן בסליחות להצטרף כרגיל (חזון עובדיה, ימים נוראים עמוד כא).