בס"ד 

שלום וברכה 

כיצד מעשים קטנים מחזקים קשרים ומצוות?

 

פרשתנו פותחת בפסוק "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ." 

 מבאר רש"י על פי חז"ל את השימוש במילה "עקב" : "והיה עקב תשמעון" – אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון. 

 דהיינו , הברכה היא על המצוות הקלות שנוטים לזלזל בהן. 

מדוע? 

הלא המצוות הקלות אין להם משמעות גדולה, לכן הן נקראות קלות. 

ביאר זאת רבי יעקב קראנץ הידוע בכינויו "המגיד מדובנא" כדרכו בדרך משל. 

משל ליהודי כפרי שהזדמן לעיר הגדולה וניצל את ההזדמנות לחפש מפה לשולחן הכפרי בביתו. 

הוא נכנס לחנות בדים. וביקש מהמוכר מפה. שאלו המוכר באיזה גודל מפה הוא מעוניין? 

ענה לו הכפרי את מידות המפה המבוקשת. והמוכר הוציא גליל בד וידא שהוא מתאים לטעמו של הכפרי, קיבל את אישורו וחתך בד בגודל המבוקש. 

בעת התשלום הזהיר המוכר את הכפרי כי חובה לעשות תפרים בצידי הבד על מנת שלא יפרם. 

הכפרי הנהן בהסכמה וחזר לביתו. 

משהגיע לביתו הניח את הבד על השולחן והראה לאשתו. 

 הכפרי לא הבין מדוע יש לעשות תפרים סביב המפה, היא יפה גם כך. 

 במהלך הזמן נתקעה המפה בסיבים הבולטים מהשולחן הכפרי שאינו מהוקצע . ויצאו ממנה חוטים. 

הכפרי הוציא את החוטים הבולטים ואט אט המפה נפרמה חוט ועוד חוט. 

 עד שכבר לא הייתה ראויה לשמה. 

 שב הכפרי אל המוכר להתלונן. 

שאל אותו המוכר מדוע לא עשה כפי שנאמר לו. 

 שאלו הכפרי מה הקשר בין התפרים בצדדים לכך שהמפה נפרמה. 

 כך אומר המגיד מדובנא יש לשמור על המצוות הקלות. על מנת שגם המצוות החמורות תישמרנה. 

 היחס בין ה' לעם ישראל הוא אהבה. 

כל אהבה ניזונות משני מישורים. 

האחד הוא אירועים דרמטיים. בהם יש מעשה כלשהו הצביע את האהבה או ח"ו הפוך. 

והמישור השני הוא היחסים היומיומיים.  

ילדים מסויימים מתלוננים על כך שההורים אינם אוהבים אותם. וכאשר אנו משוחחים עם ההורים, ההורים מתפלאים.  

"הלא קנינו להם כך וכך, לקחנו אותם לחופשה יקרה" וכדומה. 

מדוע למרות זאת הדבר באמת נתפס אצל הילדים כחוסר אהבה?  

לרוב, משום שבמעשים הקטנים ובין יומיים הילדים לא שומעים את האהבה . 

הם לא רואים את החום באופן יומי. לפעמים די בחיבוק ונשיקה. לעיתים מילה טובה ומחמאה וכן על זו הדרך. 

היחס לא נבנה רק באמצעות דברים גדולים ובומבסטים. 

 

עדיאל ואשתו היו נתונים במצב מורכב מבחינת שלום הבית שלהם. 

כאשר אשתו התלוננה כי הוא אינו משקיע בה, אמר עדיאל כי רק לאחרונה קנה לה צמיד זהב ב5000₪.  

שאלתי את עדיאל אם היא מכחישה זאת? 

הוא ענה בשלילה. 

לפיכך שאלתי אותו שיסביר לי באופן לוגי איך יכול להיות שלמרות שהיא מודעת לכך שהשקיעו בה 5000₪ לאחרונה, היא עדיין טוענת שהוא אינו משקיע בה. 

 עדיאל ניסה לומר שהיא לא מסתפקת בכך.  

אך כמובן שהבין אחרי מספר משפטים שזה לא נכון כלל. 

ואז שאלתי לכבוד מה קנה לה את הצמיד? 

והוא ענה כי היתה להם מריבה גדולה והוא הרגיש צורך לפייס אותה. 

אט אט הגענו למסקנה כי אחרי כל פיצוץ , יש לעדיאל רצון לפייס והוא "מפנק" את אשתו. 

אך היות ובשאר הזמן אין לה מספיק יחס, היא חשה כי חיי היומיום שלה ריקים מאהבה ורק במקרים של מריבה יש יחס. 

היא אינה מעוניינת לריב בשביל לקבל יחס .  

היא רוצה יחס בדברים הכי בסיסיים ופעוטים. 

"בוקר טוב" . "מה נשמע". 

מחמאות קטנות וכדומה. 

רק כך בונים אהבה. 

אחרת היא עלולה להיפרם. 

 

שבת שלום ומבורך