על פי הגמרא בסוטה, לאחר ביטול הסנהדרין בטל השיר מבית המשתאות. הרמב"ם פסק שאסור לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר ואסור לשמעם מפני החורבן, ואף שירה בפה על היין אסורה.
הסיבה המרכזית לאיסור, כפי שמציין הרמב"ם, היא זכר לחורבן בית המקדש. המאירי מוסיף שכל זמר שנעשה לשמחת הוללות וקלות ראש, ולא לשבח הבורא או לצד מצווה, אסור לשומעו.
כן, הגמרא מתירה זמרא דנגדי ודבקרי, שהם שירים שמטרתם לזרז עובדים במלאכתם ולא לשם תענוג אישי. התוספות והסמ"ג מתירים שיר של מצווה, כגון בשעת חופה לשמח חתן וכלה.
הטור מבאר שלפי הרמב"ם, נגינה בכלי אסורה בכל עניין. שירה בפה אסורה במיוחד על היין, אך יש פוסקים שאוסרים אותה גם בלא משתה, בפרט אם אלו שירי אהבים או דברי ניבול.