העולה להלכה: שעל ירק שניכר חידושו בשנה או בטעמו ודאי שלכל השיטות יש לברך ברכת "שהחיינו". הנה הב"י כתב בשם רבנו מנוח שעל עשב המתחדש אינו מברך שהחיינו שהרי פעמיים מתקיים כל השנה מה שאין כן בקרא (דלעת) וכו' ועיין לדרכי משה שם (סק"ב) שכ' בשם המהרי"ל שלא מברכים שהחיינו על ירק חדש כי אין ניכר בין חדש לישן וכ"פ הרמ"א (רכה' סעי ו'). ולכאורה י"ל אם מתחדשים מזמן לזמן לכ"ע יש לברך "שהחיינו".ואודות כך עיין בפרישה (סק"ה) מה שכ' בתירוץ הראשון שאם כאשר שתלו את הראשונים לא צמחו החדשים, אע"פ שמגיעים לשוק יחד ואין ניכר בין ישן לחדש מברך שהחיינו. ודווקא כשצומח חדש בעוד ישן בקרקע לא יברך שהחיינו. מ"מ בירק אין לברך שלא חילקו בין ירק לירק, משא"כ בין צנון ומיני לפתן. אולם לתרוץ שני שלו כ' אם מוטמן בקרקע ויתקיים כל השנה דווקא, לא יברך שהחיינו וכן מבואר במג"א (סק"יד) ובשעה"צ (סק"כ). ועיין בא"ר (סק"יג) שמסכים להלכה לברך שהחיינו על צנון וכ"כ מגן גוברים ועוד.ויוצא שמדברי הפוסקים שדבר שאין מטמינים בקרקע ואין החדשים צומחים עד שנתלשו הישנים נראה שיש לברך "שהחיינו".והמג"א (סק"יד) הביא בשם השל"ה לא לברך על שום ירק כיון שלא ניכר בין חדש לישן והעולם יבואו לטעות (משמע שבאופן שיש אפשרות להכיר בין חדש לישן לא יבואו לטעות). וכן משמעות המג"א בסופו למעיין שם. וכ"פ הגר"ז (ברכות הנהנין פ"ט אות טו) שאם ניכר החדש היטב בטעמו ומראיתו מברך "שהחיינו". ועיי' לעולת תמיד (סק"ה) שהעלה שבירק חדש יש מחלוקת בין הרמא למהרי"ו וגם בדעתו יש עדיין לומר דזהו דוקא שמצוי כל השנה משא"כ אם הירק לא מצוי וגם התחדש. ועיין אגרות משה (ח"ג סי' לד) מה שרצה לחלק בין הטמנה בקרקע לקירור, דלגבי פירות וירקות בקירורים כן יברך ע"ש.והמאמר מרדכי (סק"ט) כתב שכל שניכר, ודאי שיש לברך ומשמעות דבריו שכל שמצוי כל השנה שלא באופן טבעי יש לברך שהחיינו כדברי האגר"מ הנ"ל. וכן בשו"ת באר משה (חלק ה' סי' סה אות ח') כתב שכל שניכר הבדל בטעם בין אם שהה הפרי בקירור בין אם הוא טרי מברך "שהחיינו" עיי' שם.מ"מ מתבאר לכ"ע שכל שיודע שהפרי חדש ואינו מצוי כל השנה יש לברך לכ"ע שהחיינו ואם מצוי כל השנה כאשר גדל הפרי החדש כבר הישן בקרקע יש לומר סב"ל כדלעיל והוא נ"מ בתירוצי הפרישה. ועיין בהלכה ברורה (סי' רכה אות מב') מה שהאריך בטוב טעם ודעת.וראיתי שהפוס' כותבים לברך על דבר שברכתו אדמה "שהחיינו" כמבוא בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סי' ד' אות כג'). וכ"כ בשות וישב אברהם (אוה"ח ס"ס טז'). ועיין בספר אות היא לעולם ח"א מערכה ב' סוף אות לה) וכן כתב קצוה"ש (בדי השולחן סי' סג' אות ד'). כן האריך בזה החזו"ע (ברכות עמ' קכד') ובספר פסק"ת (סי' רכה') ג"כ כתב שעל ירקות שיש תנאים לברכת שהחיינו מברכים. וראה באשל אברהם מבוטשאטש ד"ה על כל פנים עיי' שם. וכן בספר ברכת ה' (חלק ד' פ"ב אות מ).