דין שהייה בפלאטה
עמדתי ואתבונן בדין פלטה בשבת. ראשית יש לדון לעניין שהייה לצורך הלילה ולא לצורך יום המחר כיון שתלוי שדין שהייה לבוקר יום השבת תלוי בתירוצי הב”י. ויש לדון האם הרי”ף מודה לכך אף שסובר כחכמים ועיין עוד בביה”ל בתחילת סי’ רנג ואכמ”ל.
הנה ראש למדברים הוא בשו”ת פנים מאירות (ח”א ססי’ פד) וז”ל אך שראיתי שנותנים הסיר של ט”ע סמוך לחשיכה על כסוי הברזל ונותנים תחתיו משקה חריף שקורין שפירטוס ונותנים פתילה לתוכה ודולק כל הלילה עד למחרתו ביום השבת ולוקחים ע”י גוי הקדירה מעל האש. נרא’ דזה איסור גמור הוא דזה הוי ממש שהיה על גבי כירה וכופח דאינו גרוף וקטום דאסור עכת”ד, וכ”פ המהרש”ם (ח”ג סי’ קסה) וכן הביא ביב”א (ח”ו סי’ לב אות ג) שכתב המהר”ם בריסק (ח”ב סי’ עו) ועוד כמה אחרו’.
אולם בשו”ת המהרש”ג (ח”ב סי’ נ) כתב לחלוק שהרי מדינא לא בעינן רק שיהיה דבר מפסיק בין התבשיל לאש והיכרא על הדבר המפסיק הוא רק חומרא, ואף שיש להבה מהפירטוס מ”מ גם אם כירה הוסקה בקש וגבבא יש אש, וא”כ אפשר שלא שייך שמא יחתה ואין לגזור גזרות מדעתנו, אולם פחד לסמוך על סברא זו נגד הפנים מאירות שמדמה לגפת ועצים.
ובספר גידולי ציון ליכטמן (ח”ט סי’ יא) כתב שיש לחלק שגחלים כיון שדרכם לדעוך שייך בהם חיתוי משא”כ פתילה של נפט אין לחוש שמא יגביה להבעירה.
אולם אם שם היכרא ראינו במג”א (רנ”ג סקל”א) שהתיר לתת ע”ג תנור עם מעזיבה דומיא דהשו”ע (רנ”ג סעי’ ג) והמהרי”ל החמיר לתת דף וכך ביארו האחרונים.
והנה כל זה באופן שיש חשש לחתוי בפירטוס וכו’ אולם במקום שאין חשש חיתוי נראה דלא פליגי וא”כ בפלטה כיון שאין חשש חיתוי.
אומנם עיי’ בשו”ת ישכיל עבדי (ח”ו סי’ טו) שכתב שכיון שהטס של הפלאטה מתחמם ובוער כמו אש ונעשה כגחלת ממש והרי זה כנותן על האש ממש ולא דומה לטס של המהרי”ל שלא מחובר וכו’. אולם אחר המחילה רבה מניין החילוק שכיון שהטס מחובר נחשוש ואם לא מחובר לא נחשוש והרי אם אחבר טס של מתחת לכירה כל ערב שבת נאמר שזה גוף אחד ונאסור, אדרבה היפכא מסתברא כיון שטס שלא מחובר יהיה אפשר להוציאו ולחתות משא”כ בפלאטה. ובאמת שהדר הוא לכל חסידיו בשו”ת הישכיל עבדי (ח”ז סי’ כח אות ח) וכתב סברא זו. [וגם אם תאמר שלדעת מרן אסור מדין הטמנה במקצת הנה אחר המחילה הטמנה שייך רק בדבר שדרך להטמין בו דלא אסרו אלא כשמטמין ומדביק סביב הקדרה דומיא דרמץ אבל תנור או חפירה שיש אויר בין הדפנות לקדרה אין לאסור יותר שהייה אף על פי שכל הקדרה בתוך התנור כמש”כ התוס’ (שבת מח.) וראה משנ”ב (ס”ק מג) ודו”ק, וכ”ש לרמ”א, ועוד שכאן הטס הוא הפסק מהגחלים ולגבי זה עוד חזון למועד].
וכן כתב בספר תולדות זאב (שנת תשכ”ד) לרב חיים שרגא פרנק רב שוכנת ימין משה (ח”ב ריש כירה א: ד”ה ולפ”ז) וז”ל ולפי מה שנהגו האידנא להשהות על פלטה חשמלית לשבת מפני שסתום למעלה הוא דוקא כפי שיטת המג”א ולא כהמהרי”ל והתשב”ץ אולם י”ל דעל פלטה חשמלית לשבת כיון שהוא מיוחד לשבת ואינו רגיל לבשל עליו ביום חול אין לך היכר גדול מזה ואף למהרי”ל והתשב”ץ שרי. וכ”כ בשו”ת הר צבי (ח”א סי’ קלו), ומכ”ש שמשהה לצורך מחר דאיכא עוד ספקות לצרפם.
בדין חזרה בפלאטה
הנה השו”ע (רנ”ג סעי’ ב) פסק כהרמב”ם שלהחזיר לכירה גרופה וקטומה כל שלא הניחה ע”ג קרקע שרי, אולם זה לא מוסכם כי דעת הרי”ף (העתיקו הרמ”א) ס”ל דבעינן עודה בידו ודעתו להחזיר. אולם סה”ת מקיל מכולם ומתיר אפי’ הניח ע”ג קרקע למעיין בדבריו (ולא כדברי הביה”ל שם), ודעת הריא”ז שע”ג קרקע כל שדעתו להחזיר מותר. ודעת הר”ן שכל דיני שהייה שייכים רק אם נטל מע”ש ומחזיר בשבת אבל לא אם נטל בשבת שבכה”ג אפי’ הניח ע”ג קרקע שרי.
והנה ידועים דברי המשנ”ב (סוף קס”ח) בשם המג”א (סקל”ו) דדבר יבש אסור להחזיר ע”ג כירה גו”ק וגם בדבר יבש בעינן שלא יצטנן, והאחרונים הקשו שהרי המג”א (סקט”ו) ביאר דברי מר”ן ששייך משום בישול לכן בעינן עודו רותח ולא משום נתינה לכתחילה ועיין במחצית השקל (סקל”ו) מה שישבו בזה.
וידועה הסתירה בין מרן רנ”ג סעי’ ג שהצריך דיני חזרה כאשר שם קדרה רקנית לעומת סעי’ ה שהתיר ליתן לכתחילה והביה”ל הביא להסכים לדברי הפמ”ג (א”א סקל”ג) שמחלק ששם זה קדרה עם תבשיל משא”כ כאן בלי וכ”כ בתוספת שבת (סקמ”ב). וגם לשיטה זו כיון שבימינו אין דרך לבשל על סיר נראה שיודה שאף בקדרה רקנית מותר ולכאורה אפילו תבשיל לח שהניחו על
הקרקע כל שהוא יד סולדת לדעת הספרדים מותר, ולדעת האשכנזים כל שנשאר חמים. והנה למעיין בדברי המשנ”ב (סקמ”ח) שכתב שהטעם שאסור אחרי שהניח התבשיל לבשל ע”ג כירה גו”ק כיון שדרך לבשל שם תמיד. ומוכח מדבריו שאם זה דבר שאין דרך לבשל שם תמיד אתי שפיר להחזיר דאל”ה למה כתב כן.
וכאשר נעיין בגר”א (סעי’ ה) נראה שכתב וז”ל וכללא דמילתא כל מקום שאין בא שם לידי בישול וכ”ד שאין בו משום בישול או שאין מתבשל מותר בין בכ”ר בין נגד המדורה ואף על פי שאסרו להחזיר ע”ג כירה שאינה גרופה וליתן לכתחילה אפי’ ע”ג גרופה ואפי’ דבר חם ומבושל לגמרי התם ה”ט משום דמיחזי כמבשל לפי שדרך בישול בכך וכן ע”ג האש אבל בכ”ר או נגד המדורה שאין דרכן של ב”א ברוב פעמים לבשל כן אין נראה כמבשל אלא כמפיג צינה ואין אסור אלא במקום שיבא לידי בישול ומכלל דברים אלו מותר לתת ע”ג קדרה כו’ לפי שאין דרך בישול בכך ואינו אלא כנותן בצד המיחם או כנגד המדורה עכ”ל. מוכח מדבריו באופן מפורש שמחזי כמבשל מתבטל כאשר רוב הפעמים אין בני האדם מבשלים בו, ומימלא ה”ה לפלאטה.
ואם ירצה חברי ללמוד שפלאטה יש דרך לבשל עליה בימי שישי אף אומר לו ואזכיר לו דברי ספר תולדות זאב דלעיל וז”ל אולם י”ל דעל פלטה חשמלית לשבת כיון שהוא מיוחד לשבת ואינו רגיל לבשל עליו ביום חול אין לך היכר גדול מזה. וגם הרשב”א שממנו נבע דין השו”ע רנ”ג סעי’ ה כתב שכיון שאין דרך לבשל בכך משמע מדבריו שכל שאין דרך לבשל כך שרי. והנה אף אם חברי ירצה לחוש לשיטות המחמירות שלא ציינתי אותם כאן מפאת קוצר זמני מ”מ יש לצרף סברת הר”ן שהביא הב”י בסי’ רנג סעי’ ה שדבר שאין דרך לתתו ע”ג כירה גו”ק שרי לתת אותו לכתחילה ואין בו דיני חזרה כפאנדיש, ואף שהמג”א סקל”ד כתב שמרן לא ס”ל כטעמו אלא כטעם הרשב”א שכיון שאין דרך לבשל על הקדרה, מ”מ הדג”מ ס”ל הכי בצרוף דעת הרשב”א ואף שהביה”ל דחאו מ”מ חזי לצרוף לדברים שאין דרך לחמם. מ”מ לענ”ד נראה פשוט שאין דרך בישול בפלטה ומימלא שרי ליתן עליה לכתחילה בשבת דברים שלא שייך בהם ולא עושה בכך איסור.
ובין לישוב הפמ”ג ובין לישוב המג”א שיח סקכ”ו שרק בלח מרן חשש לדין חזרה אטו לח שנצטנן [ועוד מוכח מהמג”א בסוף דבריו שהתיר לח ואולי אפשר שזה כוונת השו”ע שיח סעי’ ח שאסר רק לח מצטמק ויפה לו וא”כ אולי מרן חזר בו שמותר להחזיר לח אפי’ שהונח על הקרקע כל שיד סולדת ואם הוא מצטמק ורע לו משמע שם שאף צונן יהיה מותר וצריך עמל, אולם מה שהמג”א כתב שבלח גזרו אטו נצטנן קצת צ”ע שהרי כל מה שמרן חשש משום בישול אחר בישול הוא משום שזה מחל’ בדאו’ אך דיני חזרה הם דרבנן, ואולי צריך ליישב ע”פ דברי הר”ן שכיון שקרוב לדאו’ גזרו], ועיין בשו”ע שיח סעי’ ח ועיין שם יד אפרים [שמשמע מדבריו שמרן שו”ע חזר בו שמותר אף ליתן דבר לח ע”ג קדירה] וכן עיין ולבושי שרד, ועיין מחצה”ש רנג סקל”ד וכן בגר”א באורך שמשמע מדבריו שתבשיל לח שהוא חם מותר להחזיר, וכן בספר יוקח נא (שיח סקי”ג). וכן יש לדקדק שהרי הב”י העתיק דין קדרה ריקנית בשם המרדכי ולפי ישובו של המג”א נמצא שאף שהמרדכי כתב שדינו ככירה גו”ק מ”מ מר”ן לא ס”ל הכי רק לעניין תבשיל לח ולכן השמיט בשו”ע דהווה ליה ככירה גו”ק ואף שהצריך “ליזהר” בדיני חזרה מ”מ זה בתבשיל לח ומר”ן דק בלשונו שכתב שיזהר שלא יניח ולא כתב ואסור להניחה, ויש להתווכח בלשון השו”ע.
ומה גם שהמג”א (סקל”ו) החמיר בתבשיל יבש כמו שציינו לעיל י”ל דקאי על דברי הרמ”א שרוצה ליתן לתוך תנור שגם כך לבית יוסף לא נוח בהיתר זה משא”כ כאן בפלאטה לא שייך זה. ועיין עוד בשו”ת זרע אמת (ח”ג סי’ כו) שכתב להתיר לחמם בשבת תבשיל יבש שנתבשל כ”צ מערב שבת ע”ג פח של מתכת מנוקב שעל האש ונסתייע מהמהרי”ל הנ”ל.
וראיתי לשו”ע הרב (רנג סקכ”ו) שהתיר להחזיר לכתחילה ע”ג הקדרה דבר יבש בשבת וכיון שאין דרך לבשל שם כיון שהקדרה מפסיקה. ושם בקונטרס אחרון (סק”י) כתב כמש”כ באורך בשם המג”א ואף לח שהניח משמע מדבריו שם שמותר והטעם שם כיון שאינו מקום הראוי לבישול ע”ש.
והרי הראשונים נחלקו למה אסור להחזיר בשבת ע”ג כירה גו”ק הרא”ש (פ”ג ס”י) משמע שהחשש שמא יחתה, וכ”כ עוד ראשונים, אולם הרשב”א (שבת מ:) משמע שהוי משום מחזי כמבשל והביאום האחרונים. והנה לפי טעמו של הרא”ש שהחשש משום שמא יחתה לא שייך בפלאטה כלל, ואפי’ לטעמו של הרשב”א שהוא משום מחזי כמבשל הרי בפלטה כיון שאין דרך לבשל בה בימות החול ורוב ככל שימושה הוא לחמם התבשיל או לשמור חומו ועיקר שימושה הוא לצורך שבת מימלא אין לחוש למיחזי כמבשל, והרי להניח דבר יבש על גבי הסיר גם פעמים שדרך לחמם ופעמים שדרך לשמור על החום ואף פעמים נותנים לבשל רק שלוקח הרבה זמן ואעפ”כ לא חשיבי דרך בישול בכך. וראיתי להרשב”א (שבת מ) שכתב שכירה אע”פ שהיא גרופה וקטומה אסור להחזיר משום מיחזי אבל כנגד המדורה או בכלי ראשון שאין דרכם של בנ”א לבשל כן “ברוב הפעמים” אינו נראה כמבשל אלא כמפיג צינה. וא”כ ה”ה בפלאטה. וכ”ש אם נטל הדבר היבש בשבת שלדעת הר”ן אין דין חזרה כלל, וגם דבר שאין דרך לבשלו אפי’ התיר להחזיר על גבי כירה גרופה וקטומה כמש”כ לעיל.
לכן העולה מכל האמור שאין בעיה לתת דבר יבש אף שנצטנן על הפלאטה וגם לחלק מהאחרונים משמע שאף לח כל שהוא יד סולדת בו לספרדים אפשר להחזיר, וכיון שיש כל כך הרבה על מה לסמוך לפחות ביבש די לנו להקל בהכי ולא לחפש להחמיר בחומרות שאין להם כ”כ טעם לענ”ד הדלה, וראה עוד לשו”ת דברי יציב (ח”א סי’ קנז) שדימה פלאטה למניח ע”ג קדרה מלאה אף לסוברים שיש לחלק בדעת מרן בין קדרה מלאה לקדרה רקנית, וכ”פ בשו”ת תפלה למשה (ח”א סי’ לב) וכן הביא בשלחן שלמה (רנג אות כז) בשם הגרש”ז אויערבן שיתכן שמותר ליתן לכתחילה ומ”מ טוב להחמיר, ואם הניחו על גבי הקרקע שפיר דמי להחזיר וכן הביא בשש”כ (פ”א הערה פג).
לכן יש הרבה מה לסמוך ליתן לכתחילה תבשיל יבש על הפלאטה [ואף בלח יש מתירים כל שלא ירד מיד סולדת לספרדים] וכ”ש להחזיר.
