בָּרוּךְ אַתָּה יהֵוָהֵ, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.

מזמור לדוד, הידוע גם כ'השמים מספרים כבוד אל', הוא תפילה המהללת את אלוהים על בריאתו המופלאה של העולם ועל חכמת תורתו. המזמור מתאר כיצד השמיים והרקיע מעידים על כבוד האל, וכיצד חוקי האל מושלמים ומשיבי נפש. יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת: אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּבְלִי נִשְׁמָע קוֹלָם: בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם: וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח: מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ: תּוֹרַת יְהֹוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהֹוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: פִּקּוּדֵי יְהֹוָה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת יְהֹוָה בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם: יִרְאַת יְהֹוָה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי יְהֹוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים: גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי: גַּם מִזֵּדִים חֲשׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי:

מזמור הללויה, הידוע גם כ'הללו את יהוה מן השמים', הוא קריאה לכל הבריאה, מהשמיים ועד הארץ, להלל את אלוהים. המזמור מדגיש את כוחו של האל כבורא ומקיים העולם. הַלְלוּ אֶת-יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים: הַלְלוּהוּ כָּל-מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו: הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר: הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם: יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ: וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר:

הפסוקים 'כי שמש ומגן יהוה אלקים' מתארים את אלוהים כמקור הגנה, חן וכבוד, וכן מתייחסים לשמש כסמל לצדקה ומרפא, ולאור הגאולה העתידי. הם מדגישים את הקשר בין יראת שמיים לאור והגנה אלוהית. ומגן יהוה אלקים חן וכבוד יתן יהוה לא ימנע טוב להולכים; ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים; הודינו לך אלקים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך; וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק; והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים ביום חבוש יהוה את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא; ואוהביו כצאת השמש בגבורתו .

ביום הרביעי לבריאה, אלוהים אמר 'יהי מאורות ברקיע השמיים' כדי להבדיל בין היום ללילה, לשמש כאותות, למועדים, לימים ושנים, ולהאיר על הארץ. הוא יצר את שני המאורות הגדולים – את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, ואת הכוכבים. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ: וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי:

כוונת ברכת החמה בתחילת מחזור 28 השנים היא להודות ליהוה על מעשה בראשית ועל קיום השמש בתקופתה, כפי שנקבעה ביום רביעי בששת ימי בראשית. אנו באים לעשות נחת רוח ליוצרינו ולתקן את שורש מצוות הברכה הזאת במקום עליון. קודשא בריך הוא ושכינתיה, הנה אנחנו באים להודות ליהוה על מעשה בראשית אשר עשה, ולברך בשמו הברכה אשר תקנו חכמים זיכרונם לברכה ביום זה, על החמה בתקופתה שעומדת ברקיע בתחילת המחזור כ”ח שנה שלה, כמו תחילת עמידתה ביום רביעי בששת ימי בראשית, כדי לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו, לתקן שורש מצוות הברכה הזאת במקום עליון, ויעלה לפניו כאילו כווננו במצווה הזאת כל הכוונות הראויות לכוון ויהי נועם יהוה אלוהינו עלינו, מעשה ידנו כוננה עלינו מעשה ידינו כוננהו.

בָּרוּךְ אַתָּה יהֵוָהֵ, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.

במזמור 'הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב' מודים ליהוה על טובו וחסדו הנצחי, על מעשיו הגדולים בבריאה (כמו יצירת השמיים, הארץ, השמש, הירח והכוכבים) ובהיסטוריה (כמו יציאת מצרים, קריעת ים סוף, והובלת עם ישראל במדבר). הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל-הַמָּיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וַיִּפרקנוּ מִצָּרֵינוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: נֹתֵן לֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

אֵל אָדון נהדר בבריאת המאורות בכך שיצר אותם בדעת, בבינה ובהשכל, נתן בהם כוח וגבורה למשול בתבל, ומילא אותם בזיו ונוגה. כל הבריאה, כולל השמש והלבנה, עושה את רצונו באֵימָה ונותנת לו פְּאֵר וְכָבוד. עַל כָּל הַמַּעֲשים. בָּרוּךְ וּמְברָךְ בְּפִי כָּל הַנְּשָׁמָה. גָּדְלו וְטוּבו מָלֵא עולָם. דַּעַת וּתְבוּנָה סובְבִים הודו: הַמִּתְגָּאֶה עַל חַיּות הַקּדֶשׁ. וְנֶהְדָּר בְּכבוד עַל הַמֶּרְכָּבָה. זְכוּת וּמִישׁור לִפְנֵי כִסְאו. חֶסֶד וְרַחֲמִים מָלֵא כְבודו: טובִים מְאורות שֶׁבָּרָא אֱלהֵינוּ. יְצָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשכֵּל. כּחַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם. לִהְיות מושְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל: מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נוגַהּ. נָאֶה זִיוָם בְּכָל הָעולָם. שמֵחִים בְּצֵאתָם וְששים בְּבואָם. עשים בְּאֵימָה רְצון קונָם: פְּאֵר וְכָבוד נותְנִים לִשְׁמו. צָהֳלָה וְרִנָּה לְזֵכֶר מַלְכוּתו. קָרָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אור. רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה: שֶׁבַח נותְנִים לו כָּל צְבָא מָרום. תִּפְאֶרֶת וּגְדֻלָּה שרָפִים וְחַיּות וְאופַנֵּי הַקּדֶשׁ:

התפילה 'עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ' היא תפילה מרכזית בליטורגיה היהודית, המדברת על חובתנו להלל את אדון הכל ויוצר בראשית, ומדגישה את ייחודו של עם ישראל בכך שאינו עובד אלילים אלא משתחווה למלך מלכי המלכים. היא מכריזה על מלכותו של ה' בשמיים ובארץ. לַאֲדון הַכּל. לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוצֵר בְּרֵאשִׁית. שֶׁלּא עָשָׂנוּ כְּגויֵי הָאֲרָצות וְלא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחות הָאֲדָמָה. שֶׁלּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם וְגורָלֵנוּ כְּכָל הֲמונָם. שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לָהֶבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לא יושִׁיעַ. וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵּי הַמְּלָכִים הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהוּא נוטֶה שָׁמַיִם וְיוסֵד אָרֶץ. וּמושַׁב יְקָרו בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל. וּשְׁכִינַת עֻזּו בְּגָבְהֵי מְרומִים. הוּא אֱלהֵינוּ וְאֵין עוד אַחֵר. אֱמֶת מַלְכֵּנוּ וְאֶפֶס זוּלָתו. כַּכָּתוּב בַּתּורָה. וְיָדַעְתָּ הַיּום וַהֲשֵׁבותָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה’ הוּא הָאֱלהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין עוד:

תקוותנו לעתיד העולם על פי התפילה היא לראות במהרה את תפארת עוזו של ה', להעביר גילולים מן הארץ ולתקן עולם במלכות שד"י, כך שכל בני בשר יקראו בשמו ויכירו במלכותו. אנו מצפים ליום שבו ה' ימלוך לעולם ועד, ויהיה ה' אחד ושמו אחד. נְקַוֶּה לָךְ ה’ אֱלהֵינוּ לִרְאות מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ וְהָאֱלִילִים כָּרות יִכָּרֵתוּן. לְתַקֵּן עולָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ לְהַפְנות אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יושְׁבֵי תֵבֵל. כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁון. לְפָנֶיךָ ה’ אֱלהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפּלוּ וְלִכְבוד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ. וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עול מַלְכוּתֶךָ. וְתִמְלוךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעולָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא. וּלְעולְמֵי עַד תִּמְלוךְ בְּכָבוד. כַּכָּתוּב בְּתורָתָךְ. ה’ יִמלךְ לְעלָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר וְהָיָה ה’ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּום הַהוּא יִהְיֶה ה’ אֶחָד וּשְׁמו אֶחָד:

הפיוט 'אֲדון עולָם' מבטא עקרונות אמונה מרכזיים: אלוהים הוא מלך העולם ששלט לפני הבריאה וימלוך לבדו לעד; הוא היה, הווה ויהיה; הוא אחד ואין שני לו, ללא ראשית ותכלית, ללא שינוי או דמיון. הוא הכוח והגבורה, הגואל, המגן, הרופא והעזר. אֲשֶׁר מָלַךְ. בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא: לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצו כּל. אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמו נִקְרָא: וְאַחֲרֵי כִּכְלות הַכּל. לְבַדּו יִמְלוךְ נורָא: וְהוּא הָיָה וְהוּא הוֶה. וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה: וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי. לְהַמְשִׁילו וּלְהַחְבִּירָה: בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית. וְלו הָעז וְהַמִּשְׂרָה: בְּלִי עֵרֶךְ בְּלִי דִמְיון. בְּלִי שִׁנּוּי וּתְמוּרָה: בְּלִי חִבּוּר בְּלִי פִּרוּד. גְּדול כּחַ וּגְבוּרָה: וְהוּא אֵלִי וְחַי גּואֲלִי. וְצוּר חֶבְלִי בְּיום צָרָה: וְהוּא נִסִּי וּמָנוּסִי. מְנָת כּוסִי בְּיום אֶקְרָא: וְהוּא רופֵא וְהוּא מַרְפֵּא. וְהוּא צופֶה וְהוּא עֶזְרָה: בְּיָדו אַפְקִיד רוּחִי. בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה: וְעִם רוּחִי גְוִיָּתִי. אֲדנָי לִי וְלא אִירָא: בְּמִקְדָּשׁו תָגֵל נַפְשִׁי. מְשִׁיחֵנוּ יִשְׁלַח מְהֵרָה: וְאָז נָשִׁיר בְּבֵית קָדְשִׁי. אָמֵן אָמֵן שֵׁם הַנּורָא:

התפילה לברכת החמה ולגאולה עתידית היא בקשה מיהוה אלוהינו ואלוהי אבותינו, שכמו שהחייתנו וקיימנו לברך את ברכת החמה הנוכחית, כך יחיינו ויקיימנו לזכות לברך בתקופות החמה הבאות, ולראות את בניין ירושלים ואת פני המשיח, תוך התקיימות הנבואה על אור הלבנה כאור החמה. מלפניך יהוה אלוהינו ואלוהי אבותינו, כמו שהחייתנו וקיימתנו והגעתנו לזמן הזה לברך בו ברכת החמה לשמך, כן תחיינו ותקיימנו ותזכנו בתקופת החמה אשר תהיינה בשנים הבאים עלינו לחיים טובים ולשלום, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך, ותזכינו לראות פני משיחך, ויתקיים בימינו מקרא שכתוב “והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים, ביום חבוש ה’ את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא”.

ברכת 'ברוך עושה בראשית' נאמרת על פי חז"ל כאשר רואים את החמה בתקופתה, הלבנה בגבורתה, כוכבים במסילותם ומזלות כסדרן. זה מתרחש כל עשרים ושמונה שנים, כאשר תקופת ניסן נופלת בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע. הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן, אומר ברוך עושה בראשית. ואימת הוי? – אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע.