הצבת משמעת ידידותית ללא כפייה

פסיכולוגים סבורים, כי ילדים שגדלו ללא דרישות משמעת ברורות, הפכו להיות מפונקים ביותר והתרגלו לחיות בצורה מוטעית, כאילו אפשר לחיות בצורה של קבלה ושל הנאה ללא כל הגבלה או תמורה. ילדים כאלו הגיעו למצבים של חוסר יציבות נפשית והתפתחו בהם מידות שליליות רבות, הם גם התאפיינו בתובענות ובהתמרדות.

עבודה זו חוקרת את מעלות הצבת משמעת ידידותית ללא כפיה, ובודקת דרכים יישומיות לביצוע משימה חינוכית זו. שאלת המחקר שעומדת בבסיס העבודה היא: כיצד ניתן לעצב התנהגות של ילדים באמצעות הצבת גבולות ידידותיים ולא כפייתיים?

על פי מחקרים שביצעו פסיכולוגים ופדגוגים בשדה החינוכי, ניתן להיווכח, כי חינוך כפייתי מהותו הוא– נוקשות וענישה והוא כולל: שתלטנות, הרתעה, חוסר כנות, חוסר אמון, כוחנות וכפיה. שיטה זו דומה יותר לאילוף מאשר לחינוך. לעומת זאת מנהיגות הורית דוגלת ביכולת לקבוע כללים, הנהגות, סייגים וגדרים עקביים וכך– בהנחלת עקרונות וערכים באמצעות מערכת הגיונית של חוקים קבועים. מחכך עקבי משתמש בנחישות המבהירה את ציפיותיו, וכך רואים בו חניכיו מנהיג עקבי אקטיבי ויזם, אך גם תומך ומעודד. הוא מנסח חוקים הגיוניים וכללים הוגנים בצורה קלה ומפורטת, וכך יוצר אווירה סמכותית עקבית כיסוד לבניין החינוכי.