שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בכתה הרגילה

אחד הקשיים הבולטים בשיקומו של אדם חריג הוא הסטיגמה החברתית ממנה הוא סובל. העמדות השליליות כלפי מצד החברה, מחייבות אותו להתמודד עם בעיות הדחייה של הסביבה ובכך מתווספות לקשייו בקבלה העצמית ובתהליך השיקום. לעיתים מפריעות עמדות שליליות אלו אף יותר ממצבו הפיזי. מערכת החינוך מתמודדת עם אוכלוסיה רחבה, מגוונת ופלורליסטית של תלמידים ושמה דגש על מציאת מסגרות הולמות לכל תלמיד בהתאם לצרכיו, אישיותו ולכישוריו האינטלקטואלים והחברתיים. התייחסות מיוחדת ניתנת לילדים חריגים, אשר קוטלגו תחת השם “חינוך מיוחד”. שילוב ילדים חריגים בבתי ספר רגילים הוא אתגר, קובעת שונית רייטר -1989 (סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום). במערכת החינוך בארץ קיימת מדיניות מגובשת כבר משנות התשעים במאה הקודמת. ישנה נטייה לשלב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בבתי ספר רגילים. בנושא זה של ילדים חריגים בעלי צרכים מיוחדים מעורבים לא רק אנשי חינוך, אלא כל הסביבה הקרובה לילד: המשפחה, החברה, האווירה הכללית בבית הספר ושאר גורמים משמעותיים עבור הילד. משמעות גדולה יש למעורבות ההורים במערכת החינוכית. ההורים בעלי עמדות, ציפיות ונורמות חברתיות. משדרים ומעבירים לילד ולכל הסובבים את אותם עמדות וציפיות-שלעיתים קרובות אינן מציאותיות. כל זה בא לידי ביטוי בהתנהגותם, בתגובותיהם, ובפעילותיהם בכל הקשור להצבת ילדים במסגרת מסוימת של ביה”ס. באותה מידה יהיו להורים אלו דעות וציפיות לגבי אותם ילדים שיהיו עם ילדיהם בביה”ס.