גיבוש מדיניות להתמודדות עם אלימות בית ספרית

אלימות בבתי ספר נעשתה שכיחה בנוף הבית ספרי והלכה וגדלה בעשורים האחרונים. מחקרים שנעשו במערכת החינוך הישראלי ודוחות שהוגשו מצאו כי קיימות רמות גבוהות של אלימות בבתי הספר הלובשת צורות שונות: אלימות מילולית (קללות, איומים, הקנטות), אלימות פיזית ואלימות מינית המתרחשת בחצר בית הספר, במסדרונות ואפילו בכיתות מול המורה עצמו. ישראל  דורגה חמישית בעולם כמדינה בה תלמידי בית ספר נחשפים לאלימות (בנבנישתי 2000). מערכת החינוך הישראלית מודאגת מתופעה רווחת זו, הגדלה והולכת בשנים האחרונות. ישנם ניסיונות רבים ללמוד על התופעה ולזהות דרכי פעולה אפקטיביות שימנעו אותה ויטפלו בה. ספרות רבה נכתבה על הגורמים לעליה באלימות, ועל דרכים לטפל ולמנוע אלימות, הוגשו המלצות רבות ומפורטות למשרד החינוך לצמצום האלימות במערכת החינוך ותוכניות שונות ומגוונות מיושמות בפועל במוסדות השונים. בשנת 2000 אף נערך מחקר ארצי מקיף ראשון מסוגו שהתמקד באלימות במערכת החינוך (בנבנישתי, זעירא ואסטור, 2000), ומחקרים ודוחות מעין אלו מוגשים כל שנה כניסיון להקטין את התופעה.