השפעת אי פריון על נישואין וזוגיות

בשנת 1998 נישאתי לבחיר ליבי בגיל 17 וחצי. לאחר כשנתיים של נסיונות כושלים להכנס להריון בדרך טבעית ללא הצלחה החלטנו לעשות בירור רפואי. ואכן התברר שקיימת בעיה, הבשורה הייתה מאוד קשה ופוגעת. בשיחה העם בעלי החלטנו כי אנחנו לא לוקחים את הבשורה למקום של ” לא יהיו לנו ילדים”. תמיד הרגשתי שיהיו לי ילדים, בין אם יהיו ילדיי הביולוגיים או מאומצים. הגישה שלי תמיד הייתה שכל ילד הוא עולם ומלואו, ויש ילדים שנולדים בעולם על לא עוול בכפם ואין להם הורים מהמון סיבות – נטישה, פטירה, מצב סוציו אקונומי נמוך וכו’. ולא הייתה לנו בעיה לאמץ ילדים, אבל הייתה לי הרגשה שזה יסתדר. לאחר מספר בדיקות ההמלצה הרפואית הייתה הפריה חוץ גופית.
מאחר והמצב הכלכלי אפשר לנו, זימנו רופא שמתמחה בפוריות מחו”ל, לאחר תהליכים כירורגיים ונסיונות כושלים, הצלחנו להרות וילדנו את בננו הבכור ולאחריו שתי בנות. החלטתי לעשות את העבודת מחקר בנושא הנ”ל מאחר והוא מאוד קרוב לליבי. לקרוא מחקרים וסיפורים של אנשים אחרים על דרכי התמודדויות גרמו לי להרגיש חלק בלתי נפרד מהורות בכל מחיר- וזה לא היה פשוט. אבל התוצר שווה הכל.