בס"ד
שלום וברכה
התורה פותחת בבריאת העולם. ועוברת לבריאת האדם.
הקב"ה בורא את האדם. בורא גן עדן ומשכן את אדם הראשון בתוכו. "וַיִּקַּח ה' אלקים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. וַיְצַו ה' אלקים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת."
אם נתבונן בפסוק נראה כי יש שתי תמיהות מרכזיות.
האחת מדוע ה' אומר לאדם הראשון "לאמר" ?
השניה היא מדוע הקב"ה מתחיל באמירת " מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל" ולא אומר רק " וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל" ?
המילה "לאמר" מבטאת מסר שצריך להעביר לאחרים .
אם כך, מהו המסר כאן?
בציווי הראשון לאדם ה' מצווה אותו "פרו ורבו" ובציווי השני ה' מצווה " מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ".
האם קיים קשר בין הציווי הראשון לשני ?
על פניו נראה כאילו העניינים אינם קשורים. אך בעומק הדברים קיים קשר בין שני הציווים.
הציווי הראשון הוא ללדת ילדים . הציווי השני הוא הדרך לחנך את הילדים.
ה' מלמד את האדם הראשון כי גם כאשר צריך לאסור דבר מה על האשה או הילד, יש לפתוח בתחילה בדבר המותר.
מתחילים במה מותר ורק אחר כך במה אסור.
כך האדם מקבל את התחושה הנכונה כי רק דבר מסויים אסור ולא הכל.
ניסוי מעניין נעשה ע"י מרצה להמחיש את האופי האנושי.
המרצה נכנס וסימן נקודה שחורה על גבי נייר חלק .
הרים את הנייר ושאל את הנוכחים מה הם רואים . כולם ענו ואמרו פה אחד כי הם רואים נקוה שחורה.
המרצה ענה : "כולכם טועים . למעשה יש כאן דף לבן חלק. ורק על חלק אפסי ממנו יש נקודה שחורה".
אנו נוטים להפריז ביחס לרע ונותנים לו להאפיל על כל הטוב. ממעיטים בערך הטוב ומגדילים את הרע.
דבר זה הוא הגורם לתחושת הקושי של הילדים לקבל הוראות בכלל ואת מצוות הדת בפרט.
הם חשים כי הכל אסור . הכל בעייתי.
כי הפוקוס הוא על האיסורים .
הדרך לחנך היא לעסוק בכיף והחוויה שנותנים לנו חיים על פי התורה.
אם נהיה ממוקדים בטוב שאנו מרוויחים בחיים על פי התורה ובקיום המצוות, לא נחוש בעיה או קושי כה גדול בשמירה על האיסורים.
שבת שלום ומבורך
