פרשת וישב
דרגות הביטחון בה’ יתברך
“כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה”.
נאמר במדרש רבה – אשרי הגבר אשר שם ה’ מבטחו -זה יוסף. ולא פנה אל רהבים, על שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתוספו לו שתי שנים.
כולם מתפלאים על דברי המדרש הזה שמסיים הפך ממה שהתחיל. המדרש מתחיל בשבחו ושכרו של יוסף ששם מבטחו בה’, ומסיים בגנותו וענשו של יוסף ששם מבטחו בבשר ודם ולכן נענש שתי שנים בבית הסוהר.
מתרץ המהרי”ל דיסקין [תחילת פרשת מקץ], שישנן כמה דרגות במידת הביטחון:
א. ביטחון גמור בהקב”ה, כמו שכתוב במשלי [ג’- ה’]”בטח אל ה’ בכל לבך ואל בינתך אל תישען” ופי’ הגר”א מוילנא שהכוונה לביטחון גמור ואין לאדם לעשות שום פעולה מצידו.
ב. ביטחון עם מעשה ופעולה.
ג. דרך שלישית אמצעית כמו שכתוב בתהילים [ל”ו – ה’] “גול על ה’ דרכך והוא יעשה” שמשמע שהאדם צריך לעשות איזו פעולה קלה, כמו להתחיל לגלגל דבר עגול, האדם צריך להתחיל לגלגלו ואח”כ הוא מתגלגל מאליו. כך האדם צריך לעשות פעולה קטנה להתחיל את הדבר כדי שיהיה לה המשכיות.
בדרך הזו בחר יוסף. יוסף באמת לא רצה לבקש משר המשקים ולהתחנן בפניו שישתדל שישחררו אותו, אבל מאידך גם לא רצה לשתוק. לכן בחר בדרך האמצעית ואמר “כי אם זכרתני והזכרתני” כאילו בדרך אגב ואקראי, שאם תרצה לעשות לי טובה אז תזכיר אותי. לכן חשב שר המשקים שהשחרור לא נחוץ כל כך ליוסף, כי חשב שטוב לו בבית הסוהר, כי שר בית הסוהר הפקיד אותו על כל האסירים ולא חסר לו כלום. הראיה היא שאכן הוא לא ביקש ממנו עזרתו כי אם בדרך אגב, ולכן שכח אותו.
מחדש המהרי”ל שאם יוסף לא היה פועל לפי מידת הביטחון האמצעית אלא היה מתחנן בפני שר המשקים שיזכרהו, שר המשקים באמת היה זוכר אותו ואת בקשתו וגם היה עולה בידו להוציאו. מובן מאליו שיוסף הצדיק כשהיה משתחרר מבית הסוהר היה תיכף עולה לאביו לארץ כנען וכל השתלשלות עניני מצרים ביחס לירידת יעקב ובניו וכלכלתם היה נעשה ע”י אחר, והוא לא היה זוכה למלוכה. נמצא שכל הגדולה שהגיעה לו היה על ידי מידת בטחונו האמיתי. זה מש”כ במדרש, שע”י שביקש משר המשקים בלשון קלה שאינה מחייבת נתווספו לו שנתיים בבית הסוהר אך זכה למלוכה ולפרנס את אחיו.
