רקע: מסעו של אברהם, נע מאור כשדים לעבר ארץ כנען. בחרן התייתם מאביו והמשיך את המסע לפי ציווי ה’, כשלוט מתלווה אליו. לאחר מכן, עקב הרעב בארץ כנען, הוצרך אברם לרדת מצרימה. בחזרתו, הכתוב מיידע אותנו כי אף לוט ירד עמו, ושניהם חזרו עתירי רכוש. עובדה זו גרמה לסכסוך בין רועיהם: “ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים”
התפתחות הריב: במהלך המסע לנגב דרומה של ארץ כנען, התפתח סכסוך בין מחנה לוט למחנה אברהם. מה הרקע לסכסוך ? על פניו נראה מהפסוקים שהריב היה על משאבים כמו שכתוב (ו) וְלֹא-נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ, לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. ולכן (ז) וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וכו’.
אבל במדוייק יותר נראה על פי רש”י וחז”ל, המריבה נגרמה מכיוון שרועי לוט רעו את בהמותיהם בשדות רועי אברם, ורועי אברם הוכיחו אותם על הגזל. כיצד רועי לוט מתרצים את הגזל? רועי לוט משיבים לרועי אברם, כי הארץ ניתנה לאברם ומאחר שאין לאברם בנים, לוט יירש אותו ולכן הארץ שייכת ללוט והם אינם גוזלים.
אברהם מזהה את הסכנה שבריב: בעקבות אותו ריב מציע אברהם ללוט לעצור את הריב במצב שהוא כרגע ולא לתת לו להתפתח. אברהם ראה את הנולד, אברהם הבין מאחר שהם כבדים מאוד בעושר ובמקנה דבר שילך ויגדל, מצב זה יסכן את היחסים התקינים בנו לבין לוט בן אחיו[1], עניין בעל אפשרות לגרום לסכסוך משפחתי, לכך לפני שהמצב יחמיר ויגיע לנקודת האל חזור, עצר כאן אברהם והציע ללוט ואמר (ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ.
בקש אברהם למנוע את התפתחות הריב למריבה: ריב בלשון זכר משמעותו נקודתי ומוגדר, מריבה בלשון נקבה, זה כבר התפתחות הריב לסכסוך יותר מערכתי ועוד הריב היה בין הרועים ולא בין אברהם ולוט, אברהם מבקש מלוט, “אל נא תהי מריבה בני ובניך”,שלא יתפתח הריב למריבה אישית ומזה חשש אברהם. עוד אפשר לומר שכנראה אברהם הבין שמריבת הרועים היא יריית הפתיחה בניסיונו של לוט לעצמאות, ולכן הקדים אברהם לתת לו את מבוקשו, בצורה ידידותית.
הצעת אברם ללוט: אברהם מציע ללוט להיפרד כמו שכתוב : (ט) הלא כל-הארץ לפניך, הפרד נא מעלי: אם השמאל ואימנה, ואם-היָמין ואשְמאילה.
לכאורה הצעה נשמעת דרמטית, פרידה פרושה פרוק, זה הנצחת הסכסוך, אבל לא זה מה שהציע אברם כפי שנראה. אברם בוחר באפשרות הטובה לשעתה לשני הצדדים. לכאורה אברהם יכל להבליג על ריב הרועים, הרי הריב היה רק בין הרועים ולמצוא פתרון אחר מאשר להיפרד.
ממספר מפרשים עולה, שאברהם לא ביקש להיפרד מלוט לנצח[2]. סגנונו של אברהם הוא ידידותי. בהצעתו הוא מבקש למנוע מריבה, ולשמר את ההחווה הקיימת בינהם ובין משפחותיהם.
אברהם מציע הצעה פרקטית, שהם פשוט יתפצלו טכנית לחבלי ארץ שונים, אך אין בהצעה הסכם עם תנאים, המסדירים את יחסי הצדדים לפרוק קבוע[3]. ראה שהצעה זו טובה ונכונה לשעתה, וכך פעל.
אמנם אברהם יזם את הפרידה, אך בפרידה זו הוא גם מנע מריבה אישית משפחתית ויצר אפשרות להתנהל עצמאית ללא סכנות ומתח תמידי.
