זוגיות בראי הפרשה פרשת חוקת

בס”ד

שָׁלוֹם וּבְרָכָה

פָּרָשַׁת חֻקַּת פּוֹתַחַת בִּפְסוּקִים “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר .
זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה “.

לִכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר “זֹאת חֻקַּת הַפָּרָה”. כֵּיוָן שֶׁמְּדֻבָּר כָּאן עַל מִצְוַת פָּרָה בִּלְבַד?

עַל מְנַת לְהָשִׁיב נָבִיא מִסְפַּר מִדְרָשִׁים.
עַל הַפָּסוּק בְּקֹהֶלֶת “אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי” נֶאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ כִּי פָּסוּק זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אַחֵר שֶׁנִּסָּה לְהָבִין טַעֲמֵי מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה.

וְכֵן בַּמִּדְבָּר רַבָּה אוֹמֵר רַבִּי יוֹחָנָן לְתַלְמִידָיו “אָמַר לָהֶם: חַיֵּיכֶם, לֹא הַמֵּת מְטַמֵּא וְלֹא הַמַּיִם מְטַהֲרִין, אֶלָּא אָמַר הקב”ה: חֻקָּה חָקַקְתִּי, גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי, אִי אַתָּה רַשַּׁאי לַעֲבֹר עַל גְּזֵרָתִי”.

וְכֵן בְּרָשִׁ”י הַמְּצַטֵּט מִדְרָשׁ נוֹסָף : “זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה – לְפִי שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין (מְצִיקִים) אֶת יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר – מָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת, וּמַה טַּעַם יֵשׁ בָּהּ? לְפִיכָךְ כָּתַב בָּהּ חֻקָּה: גְּזֵרָה הִיא מִלִּפְנֵי וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ”.

מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה הִיא חֹק , מִצְוָה שֶׁאֵין מוּבָן לָנוּ טַעְמָהּ כְּלָל.

וְהַפָּסוּק אוֹמֵר “זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה “.
הַפָּסוּק בָּא לְלַמְּדֵנוּ כִּי כְּפִי שֶׁאֵינֶנּוּ מְבִינִים אֶת הַהִגָּיוֹן שֶׁל מִצְוָה זוֹ, כָּךְ אֵינֶנּוּ מְבִינִים בְּעֶצֶם אֶת כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה.

אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהָבִין בְּרָמָה מְסֻיֶּמֶת , אַךְ לָדַעַת שֶׁשִּׂכְלֵנוּ מֻגְבָּל. וּלְעוֹלָם לֹא נוּכַל לָרֶדֶת לְעָמְקָם שֶׁל דְּבָרִים עַד הַסּוֹף.

שֶׁכֵּן הַתּוֹרָה הִיא יְצִירָתוֹ שֶׁל הקב”ה .
הקב”ה אֵינוֹ מֻגְבָּל. וְגַם הַתּוֹרָה אֵינָהּ מֻגְבֶּלֶת.

לְפִיכָךְ כָּל מִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַכְנִיס שִׁנּוּיִים בַּתּוֹרָה אֲפִלּוּ אִם מַטְּרָתוֹ כִּבְיָכוֹל לְהַתְאִימָהּ לְרוּחַ הַזְּמַן. הֲרֵי הוּא שׁוֹטֶה גַּאַוְתָן וְגַס רוּחַ.

ה’ אֵינוֹ מֻגְבָּל לֹא בִּזְמַן וְלֹא בְּמָקוֹם . וְכֵן הַתּוֹרָה אֵינָהּ מֻגְבֶּלֶת בִּזְמַן וּבַמָּקוֹם.

אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְנַסּוֹת לְהָבִין מָה ה’ רוֹצֶה מֵעִמָּנוּ. אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַתְאִים אֶת הַתּוֹרָה לַשֵּׂכֶל הַמֻּגְבָּל שֶׁלָּנוּ.

הַתְאָמַת הַתּוֹרָה לְשִׂכְלֵנוּ כָּמוֹהָ כְּאָדָם גָּבוֹהַּ מְאוֹד הַשּׁוֹכֵב לִישֹׁן בְּמִטַּת נֹעַר וְרַגְלָיו בּוֹלְטוֹת מִחוּץ לַמִּטָּה.
הַאִם נַחְתֹּךְ וְנִקְטַע אֶת רַגְלָיו כְּדֵי לְהַתְאִים אֶת מִדַּת גּוּפוֹ לְמִידָתָהּ שֶׁל הַמִּטָּה ?
אוֹ שֶׁמָּא נָבִין זַהֲמִיטָה אֵינָהּ מַתְאִימָה לְמִדָּתוֹ.

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַחֲלִיט עַל עֲרָכִים שֶׁנִּרְאִים לוֹ וּבוֹנֶה אֶת “הַמִּטָּה” – אֶת סֻלַּם הָעֲרָכִים שֶׁלּוֹ לְפִי הֲבָנָתוֹ.
וְאָז מַגִּיעַ מַשֶּׁהוּ תּוֹרָנִי, אֵיזוֹ מִצְוָה אוֹ הַנְהָגָה שֶׁנִּרְאִים לוֹ חוֹרְגִים מִתַּבְנִית הָעֲרָכִים אוֹתָהּ הוּא יָצַר בְּשִׂכְלוֹ, הוּא רָץ לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה אוֹ הַהַנְהָגָה.
לַהֲבָנָתוֹ זוֹ לֹא כַּוָּנַת הַתּוֹרָה.

אֲנַחְנוּ רוֹאִים זֹאת אֵצֶל אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁבּוֹחֲרִים עֲרָכִים מְסֻיָּמִים ,כְּמוֹ לְמָשָׁל לִהְיוֹת אָדָם טוֹב.
וּבְשֵׁם הָעֵרֶךְ הַזֶּה , הֵם רוֹמְסִים אֶת כָּל שְׁאַר הַתּוֹרָה . וּמַתְאִימִים אוֹתָהּ לִרְצוֹנָם וְיִצְרָם.

הַבָּסִיס הָרִאשׁוֹנִי לְקִיּוּם מִצְווֹת הוּא לְהָבִין שֶׁאֵינֶנּוּ מְבִינִים הַכֹּל.
נִתָּן לְהִשָּׁאֵר בְּחֹסֶר הֲבָנָה .

בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁיֶּלֶד אֵינוֹ מֵבִין אֶת הַחְלָטוֹת הוֹרָיו. וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַשִּׁקּוּלִים הָעוֹמְדִים מֵאֲחוֹרֵי הַהַחְלָטָה.

הַיּוֹם בַּלַּיְלָה מַתְחִיל רֹאשׁ חֹדֶשׁ תַּמּוּז .
וּבְמִדָּה וְחָס וְחָלִילָה לֹא נִזְכֶּה עֲדַיִן לִגְאֻלָּה עוֹד שְׁבוּעַיִם וָחֵצִי נִכָּנֵס לְבֵין הַמְּצָרִים.

אוֹתָם שְׁלֹשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת הַמְּיַצְּגִים אֶת הַזְּמַנִּים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר שֶׁל חֲטָאִים, פֻּרְעָנוּת וְחֻרְבָּן.

כַּאֲשֶׁר שֹׁרֶשׁ הַפֻּרְעָנוּת וְהַחֻרְבָּן נָעוּץ בְּאוֹתָם חֲטָאִים . וַחֲטָאִים אֵלּוּ הָיוּ מְבֻסָּסִים עַל כָּךְ שֶׁהַחוֹטְאִים חָשְׁבוּ שֶׁהֵם מְבִינִים טוֹב יוֹתֵר וִיכוֹלִים לַחֲווֹת דֵּעָה.
בֵּין אִם חֵטְא הַמְּרַגְּלִים וּבֵין אִם חֵטְא הָעֵגֶל.

שְׁנֵי הַחֲטָאִים הַקָּשִׁים וְהַנּוֹרָאִים בְּיוֹתֵר שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שֶׁעַד הַיּוֹם אָנוּ נוֹשְׂאִים אֶת עָנְשָׁם.

לְפִיכָךְ הַתִּקּוּן הוּא לָשׁוּב וְלִהְיוֹת בַּעֲנָוָה.

הַמִּשְׁפָּט הַמְּתַמְצֵת אֶת הָרַעֲיוֹן מוֹפִיעַ בָּרִאשׁוֹנִים וּבְאַחֲרוֹנִים בָּאֳפָנִים שׁוֹנִים “תַּכְלִית הַיְּדִיעָה – שֶׁלֹּא נֵדַע”.

גַּם בַּחַיִּים הַזּוּגִיִּים וְהַמִּשְׁפַּחְתִּיִּים, עָלֵינוּ לְיַשֵּׂם אֶת הָעֲנָוָה הַזּוֹ.

כַּאֲשֶׁר אָדָם מוּכָן לְהוֹדוֹת שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֶת הַכֹּל , הוּא מוּכָן לָתֵת מָקוֹם לַחֲשִׁיבָה שׁוֹנָה.
הוּא אֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁהַצֶּדֶק עִמּוֹ.

עַל פִּי מֶחְקָרִים שׁוֹנִים הוּכַח כִּי בֶּן שִׂיחָה מְעַנְיֵן הוּא דַּוְקָא מִי שֶׁמּוּכָן לְהַקְשִׁיב רֹב הַשִּׂיחָה. וְלֹא מִי שֶׁעוֹסֵק בִּלְדַבֵּר עַל עַצְמוֹ וְהֶשֵּׂגָיו.

רַק מִי שֶׁמּוּכָן בֶּאֱמֶת לְהַקְשִׁיב לַשֵּׁנִי , הוֹפֵךְ לְפַרְטְנֵר אֲמִתִּי לְשִׂיחָה.

וּמָה הַטַּעַם שֶׁאַקְשִׁיב לַשֵּׁנִי ?
כַּאֲשֶׁר אָבִין כִּי לַשֵּׁנִי יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לְחַדֵּשׁ לִי דְּבָרִים שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ.

לִפְנֵי זְמַן מָה קִבַּלְתִּי טֵלֵפוֹן מִמֹּשֶׁה , אַבְרֵךְ שֶׁלָּמַד אֶצְלִי בַּכּוֹלֵל לִפְנֵי שָׁנִים אֲחָדוֹת.

הוּא בִּקֵּשׁ לְהִפָּגֵשׁ בִּדְחִיפוּת.
כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ סִפֵּר כִּי הוּא וְתָמָר אִשְׁתּוֹ הִגִּיעוּ לְמָבוֹי סָתוּם בַּיְּחָסִים בֵּינֵיהֶם.
כָּרֶגַע נִרְאֶה כִּי הַכִּוּוּן הוּא גֵּרוּשִׁין. וְהוּא מְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת הַכֹּל לִמְנֹעַ זֹאת. גַּם עֲבוּר עַצְמוֹ אַךְ גַּם עֲבוּר שְׁלֹשֶׁת הַיְּלָדִים.

נִסִּיתִי לְגַשֵּׁשׁ הַאִם הָיָה אֵרוּעַ מַשְׁמָעוּתִי כָּלְשֶׁהוּ שֶׁגָּרַם לְכָךְ וְהוּא הֵשִׁיב בִּשְׁלִילָה.

בִּקַּשְׁתִּי אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁל אִשְׁתּוֹ.
וְאַחַר כָּךְ חִיַּגְתִּי אֵלֶיהָ.
הִצַּגְתִּי אֶת עַצְמִי וְשָׁאַלְתִּי אִם נוֹחַ לָהּ לְדַבֵּר כָּעֵת.
הִיא הֵשִׁיבָה בְּחִיּוּב.

וְאָז פָּתַחְתִּי אֶת הַשִּׂיחָה וְאָמַרְתִּי כִּי מֹשֶׁה יוֹשֵׁב אֶצְלִי בּוֹכֶה וְשָׁבוּר. הוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ וּמְנַסֶּה לְהָבִין מָה לֹא עוֹבֵד.
אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמִּזּוּג אוֹהֲבִים הֵם הָפְכוּ כָּל כָּךְ מְנֻכָּרִים. הוּא מְנַסֶּה לָשׁוּב לִנְקֻדַּת הַהַתְחָלָה וּלְחַפֵּשׂ מָה צָרִיךְ לְתַקֵּן.

בַּתְּחִלָּה תָּמָר הָיְתָה עִנְיָנִית וּמְרֻחֶקֶת וְנִסְּתָה לְהַסְבִּיר שֶׁזֶּה לֹא יֵלֵךְ , כְּבָר נִסּוּ כָּךְ וְכָךְ.

הִבַּעְתִּי אֶת הֲבָנָתִי לְמַצָּבָהּ וְלַקְּשָׁיִים שֶׁהִתְמוֹדְדָה אִתָּם.
אַךְ הוֹסַפְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה כַּמָּה מֹשֶׁה שָׁבוּר. וַאֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאֶפְשָׁר לְנַסּוֹת כַּמָּה חֳדָשִׁים.

בִּמְיֻחָד שֶׁאֲנִי הַסַּמְכוּת הַתּוֹרָנִית שֶׁלּוֹ מְעֹרָב בַּסִּפּוּר. וְהִיא תּוּכַל לִפְנוֹת אֵלַי בְּכָל בְּעָיָה שֶׁתִּתְעוֹרֵר.

בְּתֹם שִׁכְנוּעִים רַבִּים פָּלְטָה תָּמָר “מָה זֶה יַעֲזֹר אִם הוּא לֹא מַעֲרִיךְ אוֹתִי? “.

מֵהֵיכָן לְךָ שֶׁהוּא לֹא מַעֲרִיךְ ? , שָׁאַלְתִּי.

תָּמִיד הוּא יוֹדֵעַ יוֹתֵר טוֹב וְתָמִיד יֵשׁ לוֹ בִּקֹּרֶת עַל כָּל דָּבָר.

אָכֵן, זָכַרְתִּי כִּי מֹשֶׁה הָיָה טִיפּוּס מְעַט בִּקָּרְתִּי. וְכָעֵת גַּם הֵבַנְתִּי מָה הַסִּבָּה לַיְּחָסִים הַבְּעָיָתִיִּים.

אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁמִּתַּחַת לַבִּקֹּרֶת קַיָּם הַלֵּב שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁהוּא אוֹהֵב וּמַעֲרִיךְ.
הַבְּעָיָה שֶׁמֹּשֶׁה חוֹשֵׁב בְּתַת מוּדָע שֶׁהַבִּקֹּרֶת תַּפְקִידָהּ לַעֲזֹר.

אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁנַּתְחִיל נִסָּיוֹן שֶׁל מִסְפַּר חֳדָשִׁים.

כַּאֲשֶׁר הִיא הִבִּיעָה הַסְכָּמָה, בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁמֹּשֶׁה יֹאמַר בִּקֹּרֶת, תַּעֲנֶה לוֹ “כָּךְ אַתָּה חוֹשֵׁב. אַךְ אֲנִי חָשַׁבְתִּי אַחֶרֶת”.

עַל מְנַת שֶׁבְּמַהֲלַךְ הַזְּמַן מֹשֶׁה יַפְנִים שֶׁנִּתָּן לַחֲשֹׁב אַחֶרֶת מִמֶּנּוּ וְזֶה בְּסֵדֶר.

סִיַּמְנוּ אֶת הַשִּׂיחָה וְכָעֵת פָּנִיתִי לְמֹשֶׁה.
הִסְבַּרְתִּי לוֹ כִּי הַבִּקֹּרֶת מְשַׁדֶּרֶת שֶׁאַף אֶחָד לֹא מֻשְׁלָם כָּמוֹהוּ. וְאַף אֶחָד לֹא רוֹצֶה לִחְיוֹת בְּהַרְגָּשַׁת נְחִיתוּת כָּל הָעֵת.
לָכֵן , דָּבָר רִאשׁוֹן עָלָיו לִשְׁתֹּק. לֹא לְהָעִיר.
מֻתָּר לִשְׁאֹל בְּהִתְעַנְיְנוּת אֲמִתִּית מַדּוּעַ עָשְׂתָה כָּךְ וְכָךְ. אַךְ לֹא לְהַבִּיעַ דֵּעָה .
וְגַם בְּמִדָּה שֶׁהִתְבַּקֵּשׁ לְהַבִּיעַ דֵּעָה, עָלָיו לְחַפֵּשׂ בִּתְחִלָּה אֶת הַמַּעֲלוֹת שֶׁבְּדֵעָה שֶׁהִבִּיעָה תָּמָר.

בִּקַּשְׁתִּי שֶׁיַּעֲשֶׂה פְּעֻלָּה כָּלְשֶׁהִי שֶׁתּוֹכִיחַ לְתָמָר שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ.
וְכַמּוּבָן שֶׁיּוֹסִיף מִכְתַּב הִתְנַצְּלוּת רָאוּי.

אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי מַעֲדִיף לְקַבֵּל מְעַט טֵלֵפוֹנִים כְּכָל הָאֶפְשָׁר מִתָּמָר עַל הִתְנַהֲלוּתוֹ.

אַךְ אֶשְׂמַח לְעִדְכּוּנִים מִמֶּנּוּ.

לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר מֹשֶׁה הִתְקַשֵּׁר לוֹמַר כִּי לַמְרוֹת הַקֹּשִׁי בִּשְׁתִיקָה, הָאֲוִירָה בַּבַּיִת נִהְיְתָה טוֹבָה יוֹתֵר וְהוּא מִתְפַּלֵּל שֶׁיַּמְשִׁיךְ כָּךְ.

בִּקַּשְׁתִּי שֶׁיִּתְמַקֵּד בִּבְנִיַּת הַבַּיִת וְלֹא בְּבִקֹּרֶת.

וְיִשְׁתַּדֵּל לִזְכֹּר אֶת הַמֶּסֶר כִּי לְכָל אֶחָד חֲשִׁיבָה שׁוֹנָה. וּבְכָל חֲשִׁיבָה אָמְנָם יֵשׁ חֶסְרוֹנוֹת אַךְ גַּם יִתְרוֹנוֹת.

לְהִשְׁתַּדֵּל לִמְצֹא אֶת הַיִּתְרוֹנוֹת בַּחֲשִׁיבָה שֶׁל הַשֵּׁנִי.

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ

וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר -
תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ.

תובנה לחידוש תורה

ענווה היא הבסיס לעבודת ה’

שתפו עם החברים