בתחילת ספר דברים שוב מספר משה לבני ישראל “וניסע מחורב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמורי כאשר צוה ה’ אלוקינו אותנו ונבא עד קדש ברנע…(פרק א פסוק יט’ )
השאלה שנשאלת היא מדוע לאחר שבפרשה הקודמת פרשת מסעי בה כתבה התורה פרוט מדויק של המסעות שוב בפרשתנו פרשת דברים משה מדגיש את ההליכה במדבר הגדול והנורא ומוסיף על כך את פרוט השתלשלות המאורעות והמלחמות הקשות שאותם עברו ישראל במדבר. מה צורך יש בדבר לספר שוב ושוב את מיקומם של המסעות ואת הפרוט המדויק של המלחמות והמאורעות? וכי התורה מבקשת לספר סיפורים מעניינים או להנציח את ההיסטוריה לצורך הזיכרון הלאומי סתם? מה הצורך האלוקי או המסר הרוחני שבדבר?
הרמב”ן מצטט את הרמב”ם בספר מורה נבוכים ששואל את השאלה הזו בדיוק בהקשר למסעות ישראל בפרשה הקודמת בה מתרץ הרמב’ם שהאדם שמבסס את אמונתו על הנסים עם חלוף העיתים ולימים רחוקים יתחיל להטיל דופי באמונתו זו המבוססת רק על ניסים ויאמר אולי לא היה כך ואולי היה מעשה תעתועים. לכן, על מנת שידעו הדורות הבאים כי גם בדרך הטבע בלבד היסטוריה כזו איננה אפשרית ללא מעורבות אלוקית.
וכי כיצד ניתן להעביר עם שלם ששים אלף רגלי גברים מגיל 20 עד 50 ונוסף עליהם נשותיהם וכל הנוער ,הילדים, התינוקות ,המבוגרים והזקנים עם גדול כשלוש מיליון בני אדם להעבירם במדבר במקומות רחוקים מיישוב מקום שרף ועקרב ארץ שממה לא מים ולא אוכל בה לא עץ ולא צל מעל ראשם במשך 40 שנה? וכיצד ניצחו עבדים לא מלומדי מלחמה ללא עורף מסייע העולים מהמדבר הנורא אל גבולות העמים החזקים וניצחום בארצותיהם אנשי מלחמה מלומדים ונתמכים מהעורף לא עייפים ולא יגעים מן המסע והדרך וכל זה היסטוריה עובדתית?
הלו רק העובדות הטבעיות מדברות בעד עצמן אפילו ללא ההתייחסות לניסים העל טבעיים די רק לשמוע את העובדות ההיסטוריות ומאורעות הטבע על מנת לדעת כי הדבר איננו אפשרי ללא מעורבות אלוקית נשגבה שהובילה את העם הזה בניגוד לכל הסיכויים הטבעיים האפשריים. יסוד זה של הרמב”ם חוזר על עצמו כמוטיב בכתביו כאשר שואל הרמב”ם הלו כתוב שלאחר קריעת ים סוף האמינו בהשם ובמשה עבדו , אם כן מדוע היה צורך להתגלות שוב במעמד הר סיני מדוע כתוב : “הינני בה אליך בעב הענן למען יראו העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם”? הרי כבר האמינו?
הרמב”ם עונה על כך משום שהמאמין על פי אותות וניסים יש דופי בליבו ולאחר זמן יכולה להתערער אמונתו על כן, רצה הקב”ה לייסד את אמונתו על בסיס ההתגלות האלוקית על בסיס עדות ראייה “למען יראו העם בדברי עמך” רק כך הם יוכלו להגיע לאמונה “לעולם” שנאמר “וגם בך יאמינו לעולם”
וכי התורה מבקשת לספר סיפורים מעניינים או להנציח את ההיסטוריה לצורך הזיכרון הלאומי סתם? מה הצורך האלוקי או המסר הרוחני שבדבר? הרמב’ן מצטט את הרמב’ם בספר מורה נבוכים ששואל את השאלה הזו בדיוק בהקשר למסעות ישראל בפרשה הקודמת בה מתרץ הרמב’ם שהאדם שמבסס את אמונתו על הנסים עם חלוף העיתים ולימים רחוקים יתחיל להטיל דופי באמונתו זו המבוססת רק על ניסים ויאמר אולי לא היה כך ואולי היה מעשה תעתועים.
לכן, על מנת שידעו הדורות הבאים כי גם בדרך הטבע בלבד היסטוריה כזו איננה אפשרית ללא מעורבות אלוקית. וכי כיצד ניתן להעביר עם שלם ששים אלף רגלי גברים מגיל 20 עד 50 ונוסף עליהם נשותיהם וכל הנוער ,הילדים, התינוקות ,המבוגרים והזקנים עם גדול כשלוש מיליון בני אדם להעבירם במדבר במקומות רחוקים מיישוב מקום שרף ועקרב ארץ שממה לא מים ולא אוכל בה לא עץ ולא צל מעל ראשם במשך 40 שנה?
וכיצד ניצחו עבדים לא מלומדי מלחמה ללא עורף מסייע העולים מהמדבר הנורא אל גבולות העמים החזקים וניצחום בארצותיהם אנשי מלחמה מלומדים ונתמכים מהעורף לא עייפים ולא יגעים מן המסע והדרך וכל זה היסטוריה עובדתית? הלו רק העובדות הטבעיות מדברות בעד עצמן אפילו ללא ההתייחסות לניסים העל טבעיים די רק לשמוע את העובדות ההיסטוריות ומאורעות הטבע על מנת לדעת כי הדבר איננו אפשרי ללא מעורבות אלוקית נשגבה שהובילה את העם הזה בניגוד לכל הסיכויים הטבעיים האפשריים. יסוד זה של הרמב”ם חוזר על עצמו כמוטיב בכתביו כאשר שואל הרמב”ם הלו כתוב שלאחר קריעת ים סוף האמינו בהשם ובמשה עבדו.
אם כן מדוע היה צורך להתגלות שוב במעמד הר סיני מדוע כתוב : “הינני בה אליך בעב הענן למען יראו העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם”? הרי כבר האמינו? הרמב’ם עונה על כך משום שהמאמין על פי אותות וניסים יש דופי בליבו ולאחר זמן יכולה להתערער אמונתו על כן, רצה הקב”ה לייסד את אמונתו על בסיס ההתגלות האלוקית על בסיס עדות ראייה “למען יראו העם בדברי עמך ” רק כך הם יוכלו להגיע לאמונה “לעולם” שנאמר “וגם בך יאמינו לעולם”
