📌 תכנון משפחה על פי ההלכה:

“פְּרוּ וּרְבוּ” – מצוות התורה:
המצוות הראשונה המופיע בתורה הינה “פרו ורבו”. מצוה זו הינה בעלת משקל עצום, והיא המגמה הראשונה והיסודית של בריאת העולם. חכמי ישראל העניקו לה חשיבות עצומה בקיום המין ויישוב העולם.

על משקל המימרה “כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא”, ניתן לומר שכל המביא נפש לעולם, הרי הוא יוצר “עולם מלא”! שבכל נפש מישראל גלומה ברכה עילאית וחיי נצח. אדם הזוכה ליצור חיים חדשים בעולם הרי הוא נעשה שותף עם ה’ ביסוד יצירת קיום המין האנושי בעולם.

חכמי ישראל הפליגו בלשונם ואמרו (יבמות סג:): “כל מי שאין מתעסק בפריה ורביה, כאילו שופך דמים”. ומופיע בתלמוד (שבת לא:) כי זו השאלה השלישית שהאדם נשאל בעלותו לעולם הבא: “עסקת בפריה ורביה?”.

לפיכך, בתור מושכל ראשון, לכל זוג נשוי יש לעשות השתדלות להרות בהקדם, לקיים את מצוות “פרו ורבו”. עיקר מצוה זו מתקיימת כאשר בני הזוג מולידים לפחות בן ובת.

“לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ” – מצוות הנביאים:
מלבד החובה הבסיסית של “פרו ורבו”, מופיע בספר ישעיהו (מה, יח) “…לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ”, ומכך למדו חכמים במשנה (גיטין ד, ב) “לא נברא העולם אלא לפריה ורביה”. לאמור, כי גם מי שזכה לקיים את מצוות התורה ונולדו לו בן ובת, מצווה להוסיף להוליד בנים ובנות, כדי לקיים את המגמה האלוקית ליישב את העולם.

“וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים”:
מניסוח לשון מצוות התורה: “וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים, פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ…”, נראה שתוקפו של חיוב המצווה אינו אלא כשהוא בא בצורה של “ברכה”, כלומר שבני הזוג אכן מסוגלים במכלול השיקולים לזכות ל’ברכה’ עצומה זו, שכן היה ניתן להסתפק בציווי ללא תוספת “ברכה” (וַיְבָרֶךְ).

מכאן נובע השיקול ההלכתי להתיר שימוש באמצעי מניעה במצבים מסוימים, כדלהלן:

שיקול דעת:
היות וכל מערכת הנישואין הינה נושא רגיש המושפע ממצבם של בני הזוג, בכל סיטואציה יש לשקול האם אכן ישנה הצדקה למניעת חובה ומצווה ענקית זו, וכן האם ישנה סבירות שחלילה ההריון יתקבל שלא בברכה.

אין ספק שישנם מקרים שההלכה מתירה לבני הזוג שלא להרות. דוגמה, חשש לסיכון רפואי של האם; חשד לסיבוך רפואי או נפשי של מי מבני הזוג; חשש ללידה לקויה, ועוד.

באופן עקרוני, סיבות כלכליות; לימודיות; חברתיות; ובטח שיקולי נוחות, אינן מהוות עילה מוצדקת לשימוש באמצעי מניעה.

השקפת העולם המערבי הרואה נטל בילודה ובגידול ילדים, ובתיעדוף הגשמה עצמית ופיתוח קריירה מקצועית על פני הורות וחיי משפחה, הינה זרה לרוח היהדות. על פי תורת ישראל חיק המשפחה וכינון שרשרת המשכיות הדורות ניצבת בראש סולם העדיפות של בני הזוג.

נקודה נוספת:
בנוסף יש לשקול, כי בצורה תקינה מערכת הריון ולידה, מאחדת את הזוג למסגרת הורית, ויש לכך השפעה רבה על מעטפת הביתית. פעמים הרצון להימנע מהריון, טומן בחובו פתח לבעיות אפשריות. בדומה לזוג המתנהלים מלכתחילה ללא חשבון בנק משותף מחשדות עתידיות.

אמצעי מניעה:
מלבד האמור, השימוש באמצעי מניעה כרוך בשאלות הלכתיות נוספות. יש אמצעי מניעה האסורים לשימוש על פי ההלכה, ויש המותרים במצבים מסוימים.

למסקנה:
על פי תורת ישראל ישנה חובה ומצווה גדולה בהבאת חיים של ילדים לעולם. מדין תורה החובה היא לפחות בלידת בן ובת, ומדברי נביאים ישנה מצווה רבה להביא ילדים נוספים לעולם.

לפיכך, שימוש ‘מניעת הריון’ דורש התייעצות פרטנית עם משיב הלכה מובהק, לבחון את מצבם האישי של בני הזוג, ולשקול מבחינה אינדיבידואלית האם ההלכה מתירה להם זאת.

יש לציין כי ישנם גישות שונות בהלכה באופן חישוב השיקולים, וראוי שכל זוג יתייעצו עם משיב הלכה המכיר אותם באופן אישי.

© הרב איתיאל כ”ץ

לשיתוף והצטרפות: https://chat.whatsapp.com/FS3Mkv1pkbi3mos7NZTMsB