פרשת תולדות
נגיעה אישית
בפרשתנו יצחק מבקש מעשו שיעשה לו סעודה והוא יברך אותו: וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד: וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת: כז (ג-ד)
נכתב במדרש (רבה): ר’ יצחק פתח ואמר ושוחד לא תיקח “כי השוחד יעוור עיני חכמים”. ומה אם מי שנטל שוחד ממי שהיה חייב לו, דהיינו יצחק שקיבל שוחד מעשו שהיה מביא לו מטעמים, אע”פ שהוא בנו ויצחק גידל אותו ולכאורה מותר ליצחק לקבל מעשו, כהו עיניו של יצחק, הלוקח שוחד ממי שאינו חייב על אחת כמה וכמה.
במדרש רבה דייקו “ויחרד” יצחק “חרדה” גדולה עד מאד. שתי חרדות חרד יצחק בחייו א) חרדת העקידה ב) חרדה שנייה מָטְעָמֵי עשו – מי גנב את ברכתו שרצה לברך את עשו. אמר ר’ חנינא “מאד” – החרדה השנייה גדולה יותר מהחרדה שחרד על גבי המזבח, ובה חרד יותר מדוע – כי השוחד יעוור.
רבים הקשו איך יתכן שחפץ יצחק לברך את עשו. וכי לא הכיר את ערמומיותו ואת התנהגותו?
התשובה בפשטות, כי על ידי הציד בפיו שיחדו בלא שתהיה לו האפשרות לשפוט נכון. עשו העמיד פנים וסיגל לעצמו לשון חלקלקה.
“כי השוחד יעוור עיני חכמים” – אילולי דבריהם היינו נרתעים מלהעלות על דל שפתינו דברים כאלה – כנגד העולה תמימה שביטל את עצמיותו – ומסר נפשו על קידוש ה’, ומי שלח ידו במשיח ה’ ונקה.
אך כך קבעו חז”ל, השוחד פועל את פעולתו אף מבלי שירגיש בכך האדם. כל המנגנון הנפשי של האדם נתון תחת השפעתו, הכול עמום אצלו פרט לברק נוצץ אחד אותו הוא רואה במלוא זוהרו והיקפו טובת ההנאה אותה הוא עומד להפיק מצעדו זה.
המסר הוא מפרשה זו, כמה אנו משוחדים עלי כלי צעד ושעל. כל אחד ונזיד העדשים שלו. אנו קרובים להתיר את העורב ולאסור את היונה בשל נגיעה עצמית וזה מרומז אולי בתפילת הימים הנוראים “התרתי את האסור ואסרתי את המותר” כי קשה ביותר להימלט מהנגיעה האישית המשחדת ומשתרגת עלי צווארו של האדם (מעובד ע”פ הספר רעיונות ומסרים לפרשת השבוע).
על רבי ישראל מסאלנט זצ”ל מסופר כי הזדמן פעם לכפר. ראה בעל הפונדק יהודי הדור צורה ושאל אותו שמא הוא שוחט כי יש לו בהמה ורצונו לשחוט אותה. “לא אינני שוחט” ענה ר’ ישראל ופנה לענייניו.
לאחר זמן פנה ר’ ישראל אל הפונדקאי וביקש הלוואה של רובל אחד. כלום אני מכיר את כבודו?! ענה בעל הפונדק. כיצד אוכל להלוות ללא עדים שעה שאיני יודע מי אתה ומהיכן באת?! ישמעו אוזניך את מה שפיך מדבר, השיבו בתקיפות הגאון רבי ישראל. בממון איני נאמן לך אפילו כדי רובל אחד, ואילו בשחיטה אשר כמה גופי תורה תלויים בה הייתי נאמן לך תוך כדי שאילת שלום. ומכאן לומדים כמה אנו עלולים להיות מוטי לב כאשר יש לנו נגיעה עצמית.
