פרשת שלח לך
המבט לחיים מהמרגלים
וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה…
אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה, תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם (פ”יד פ”לג).
לכאורה יש לשאול מה היה חטא המרגלים. הם סיפרו מה שראו ולא שיקרו. הלכו לארץ ישראל, וכשחזרו סיפרו שראו – שכולם מתים שם, שהפירות גדולים מדי, הכל היה אמת.
ונקשה מעבר לכך – אם העבירה שלהם הייתה לשון הרע, הרי שלחו אותם ארבעים יום כדי לבדוק ולבקר את ארץ ישראל וכל הארבעים יום שהסתובבו לא דיברו לשון הרע רק בסוף ביום האחרון באו וסיפרו לשון הרע. א”כ לכאורה העבירה שלהם של לשון הרע הייתה רק ביום האחרון, ולמה התורה מעידה שהקב”ה ענש את עם ישראל שכנגד ארבעים יום של המרגלים בארץ ישראל נגזר על בני ישראל ארבעים שנה במדבר, הרי שלשים ותשע ימים המרגלים היו בסדר ולא דברו לשון הרע, העבירה של לשון הרע היתה מקסימום שעה או שעתיים, או אפילו יום אחד, ולמה התורה אומרת כנגד ארבעים יום?
מתרץ ראש ישיבת מיר רבי חיים שמואלביץ זצ”ל, אם בסוף ארבעים יום באים ומספרים רק רע על ארץ ישראל זה סימן שכל הארבעים יום הסתובבו וביקרו עם עין לא טובה. אם היו מסתובבים עם עין טובה אז בסוף היו מספרים בדיוק הפוך – שזו בעצם ארץ נהדרת עם פירות ענקיים ויפים, בה אפשר מזית אחד להדליק נרות לכמה שנים טובות, ומרימון אחת אפשר לעשות סעודה שלמה.
התורה אומרת שהמרגלים אמרו “אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא”, אומר רש”י שהיו מתים בכל מקום וה’ עשה כן כדי שהכנענים לא ישימו לב אליהם, אבל הם פירשו לצד הרע ובמקום לומר “ארץ אוכלת יושביה” היו צריכים לומר “טוב שמתו כדי שיהיו פחות אנשים כשנגיע” (דרכי יוסף צבי ע’ צב ועוד ספרים).
זה השורש של דיבור לשון הרע. היסוד של לשון הרע הוא איך אדם מסתכל על השני, אם הוא מסתכל עם עין רעה אז ודאי שיגיע חלילה לדבר דיבור אסור, אבל אם הוא יסתכל על חברו בעין טובה, אז יוכל לספר עליו רק דברים טובים ומותרים כי זה מה שראה.
וזו התביעה על המרגלים, כי ארבעים יום הסתובבו עם עין רעה, לכן בסוף הגיעו וסיפרו דברים רעים ולשון הרע, ולכן נגזר על בני ישראל להישאר במדבר עוד ארבעים שנה כנגד כל ארבעים יום שהמרגלים בחנו את ארץ ישראל בעין רעה.
וזה הלימוד בשבילנו הוא להרגיל את עצמנו לראות את השני עם עין טובה ולדבר על השני דברים טובים.
ראש ישיבת אור אלחנן הגאון רבי משה מרדכי חדש זצ”ל היה מעורר את תלמידיו שלמרות שלפעמים, בבירור אודות שידוך ישנו היתר לספר אודות חבר, אך ישנה טענה מקדימה כלפי המספר כיצד זה ראית רע אצל חברך, מדוע לא ראית בו רק טוב, ועל כן היה הגרמ”מ חדש זצ”ל, מזדעזע כל אימת שהיה שומע אודות השמצות בענייני שידוכים, והיה מעורר על כך שיש להתרגל לראות בזולת רק טוב.
