פרשת ויחי
על מה להתפלל
וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי: (מ”ח – כ”ב)
בצלותי ובבעותי (בתפילתי ובקשתי). [תרגום אונקלוס].
חרבי זו תפילה, קשתי זו בקשה. [גמ’ ב”ק קכ”ג.]
רבו המפרשים המבארים את לשון הפסוק “בחרבי ובקשתי” ואת הקשר לפירוש התרגום אונקלוס “בצלותי ובעותי”.
רבי עזריה פיג’ו (בספרו בינה לעתים דרוש סב) מקשה, מדוע נמשלה התפילה דווקא לחרב וקשת?
ומתרץ: יש הבדל בין פעולת החרב לפעולת הקשת: החרב נועדה ללחום עם האויב בקרב פנים אל פנים, ואין בה כל תועלת כשהאויבים רחוקים זה מזה. הקשת, לעומת זאת נועדה להילחם מרחוק.
והנמשל יצר הרע הוא אויב פנימי היושב בתוכנו, והוא הורג מקרוב ומרחוק, מסית אותנו לעשות כל דבר רע. עולה הוא למעלה עד כיסא הכבוד ועורך משם מלחמה נגדנו, מקטרג ומלמד עלינו חוב ומעורר דין עלינו, ואח”כ חוזר ויורד למטה ללחום איתנו מקרוב.
איך נלחמים בו? בכח התפילה. כאשר האדם מתפלל בלב שלם “ולא ישלט בנו יצר הרע” “וכוף את יצרי להשתעבד לך” ובנוסף מתמודד עם יצרו כדי ללחום עם היצר הרע, בזה הוא משיב מלחמה מקרוב ומרחוק, כפעולתם של החרב והקשת.
רבי שלמה זלמן אוירבך זצ”ל היה מתפלל תפילת מנחה בביהכנ”ס הגר”א בירושלים שהיה קרוב לביתו, ורבע שעה לפני זמן מנחה היה כבר יוצא מהבית. פעם תלמידיו שאלוהו “רבע שעה לפני התפילה הרב יוצא?”
ענה להם “עכשיו אני הולך לדבר עם המלך, מגיעים לדבר עם המלך בדקה האחרונה? צריך להגיע כמה דקות לפני כן כדי להתיישב…” שמעתי פעם מיהודי אחד שתפילה זה כמו חתונה, בחתונה יש כאלו שמגיעים רק לכמה דקות, אומרים מזל טוב ויוצאים. יש כאלו שמגיעים קצת יותר, לפעמים גם לסעודה. ויש כאלו שמגיעים אפילו לפני החופה, הכל תלוי מי יותר קרוב. מי שסתם בא ויוצא מיד, הוא לא כל כך קרוב, הוא בא רק כדי להראות שהוא היה בחתונה. מי שמרגיש יותר קרוב, מגיע לסעודה, אבל המשפחה והידידים מגיעים כבר לפני החופה. כך גם בתפילה, מי שבא לפני התפילה, הוא מראה כמה הוא מחובר ושייך לתפילתו, וזו צורה של תפילה. (מספר ותתפלל חנה ע’ תלה)
