פרשת האזינו
סוכה – הביטחון לישיבה בארצנו
זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ.
פרשת האזינו עומדת בסימנו של חג הסוכות המתקרב ובא. ביום הראשון בערב יום לאחר קריאת הפרשה נתכנס כולנו לסוכת שלום לצילא דמהימנותא לחסות בצלם של שבעת הרועים. אין כסוכה המציינת את מורשתו של משה רבנו אשר הנחילם לעמו בימיו האחרונים מהו ההדגש המיוחד של משה רבנו רעיא מהימנא יחודו של עם ישראל אין עמנו אומה אלא בתורתה, ההיסטוריה רבת השנים של עם ישראל מוכיחה זאת.
שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. ראשית לכּל אמונה באל חי יחיד ומיוחד ה’ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, הסכנה הגדולה היא הרגשת הכֹּח, הרגשת אני ואפסי עוד כפי שכתוב וישמן ישורון ויבעט. משה רבנו בדבריו האחרונים אל העם לפני שהוא מברכם לפני מותו מבקש ומתחנן: שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצוום את בניכם לשמור את כל דברי התורה הזאת. משה רבנו ידע שתבוא תקופה שבה יאמר שהתורה הייתה חשובה בגולה ח”ו אבל אין צורך בה בארץ ישראל, ועל כן משה רבינו מדגיש, “ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה”.
כל הדברים האלה משתקפים בסוכה. הסוכה מסמלת את האמונה התמימה בה’ יתברך. יציאה מבית קבוע לסוכת ארעי מתוך בטחון ומתוך אמונת אומן בקדוש ברוך, זוהי הסוכה מסמלת את הארעיות. הארעיות של הסוכה היא גם האנטי תזה לכוחי ועוצם ידי לוישמן ישורון ויבעט, היא מחייבת את ההסתפקות במועט. הסוכה ניצבת על ארץ מוצקת אולם מבעד לסכך נשקפים השמים – הארץ והשמים גם יחד, ארציות ושמימיות חייבים להיות בצוותא יחד המהווה אמונה תמימה בה’ יתברך. (מעובד ע”פ ספר שבת וחודש ע’ סא).
נסיים בדברי רבינו בחיי בספרו כד הקמח על מצוות הסוכה שיהיה זכרון הנסים שנעשו במדבר קבוע בלבבות לדורות הבאים כדי לחקוק את המופתים שהיו במדבר שלא יאמינו בהם רק הדור הרואה אותם אבל שאר הדורות הבאים אחריו יסופקו בהם ואפשר שיכזיבם השומע, והמופתים אינן עומדין קיימין בכל הדורות. וממופתי התורה מן הגדולים שבהם עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה והמצא בו המן בכל יום, ומפני שהיה דירתם של עם ישראל במדבר דירת עראי ועתידין ליכנס בדירת קבע שהיא א”י ששם ביהמ”ק הנקרא בית עולמים נצטוינו בתורה במצוה זו לצאת מבתינו שהם דירת קבע ולשבת בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לדירת המדבר. וזהו שאמרו רז”ל צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, כלומר הוי זוכר דירתך במדבר שהיתה דירת עראי והקב”ה הוציאך משם והושיבך בדירת קבע במבחר המקומות ולפיכך אני מטריחך במצוה זו שתצא מביתך שהיא דירת קבע ותשב בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לזמן המדבר זמן שכולו ניסים ונפלאות.
