בפרשתנו נאמר (פרק מח פסוק טו – טז), כשיעקב מְבָ֥רֶךְ אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵעוֹדִ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֘ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ”.
הגמרא במסכת פסחים (קיח.) מביאה בשם רבי יוחנן שעומד על ההבחנה בדברי יעקב שבפסוקים אלו שבתחילה יעקב מציין ש”האלהים” רועה אותו ולאחר מכן הוא מציין כי ה”מלאך” גואל אותו ומדוע יעקב משנה פעם אחת הקב”ה ופעם אחת מלאך?
על כך משיב רבי יוחנן: שקשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה. לכן בגאולה יעקב משתמש בלשון מלאך בהיות וגאולה יכולה להיות על ידי מלאך, ואילו במזונות יעקב משתמש בלשון “האלהים” הרעה אתי, כי פרנסה – הקדוש ברוך הוא בעצמו זן. וצריך להבין מדוע בפרנסה צריך שהקב”ה יזון ולא מועיל על ידי מלאך בלבד? בנוסף, בגמ’ נאמר שקשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. משמע כי בקריעת ים סוף היה קשה לה’ לקרוע את הים? וכי מה שייך לומר כלפי הקב”ה קשה, יש משהו שקשה לה’?
אלא ידוע הוא מאמר המדרש שבזמן קריעת ים סוף טען הקטיגור לפני הקדוש ברוך הוא על ישראל ואמר, הללו [המצרים] עובדי ע”ז והללו [ישראל] עובדי ע”ז, למה אתה קורע להם את הים, והיה הדבר קשה להקב”ה להגן על ישראל ולהמציא להם זכות נגד טענות הקטיגור, וזה היה במעשה קריעת ים סוף קשה לפני הקדוש ברוך הוא, בהמצאת זכות לישראל עד שיזכו לקרוע לפניהם את הים.
מבואר מכך שכאשר טובתו של אדם תלויה בזכות מעשיו, אז קשה הדבר לפני הקדוש ברוך הוא למלאותו מפני טענות הקטיגור העומד להשטין על מעשה האדם אשר בכלל מרובים חובותיו על זכיותיו, כי אדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא, ויצר לב האדם רע, ונדרש לקב”ה כביכול להתגבר על הקטגוריא ולהמציא לו זכות.
ומבואר בגמ’ קדושין (פב:) שהפרנסה תלויה במעשיו של אדם, ובאופן כזה מוצא הקטיגור מקום לקטרג ולמנוע פרנסתו, וכשהקב”ה מפרנסו צריך להתגבר כביכול על הקטיגור ולמצוא לו זכות כמו בקריעת ים סוף.
משא”כ ענין הגאולה היא באה גם בחובותיו של האדם, כמ”ש זכו – אחישנה, לא זכו – בעִתה דהיינו גם שאין לעם ישראל זכות של מצוות הקב”ה עתיד לגאול אותם, ולכן אפשר שייעשה גם ע”י מלאך.
וזה מה שאמר יעקב אבינו בברכתו ליוסף, שקשים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה כי גאולה יכולה להיות גם ע”י מלאך, משא”כ מזונותיו של האדם הם רק ע”י הקדוש ברוך הוא בעצמו, כי מזונות תלויים במעשיו של אדם וצריך לפייס את הקטגוריא על מעשיו, וזה יכול רק להקב”ה בעצמו (מספר תורה תמימה).
ולכן עיקר הפרנסה הינה תפילה לה’ שהוא ישירות זן את האדם ולא ע”י מלאך, וכדברי אור החיים פרשת חקת (פ”כא פ’ ח) כי מה שהתרעמו עם ישראל במדבר למה הביאם ה’ דרך המדבר שאין שם סיפוק ולא הביאם דרך מקום אשר רגיל להיות שם בר ולחם, “כי ה’ חפץ שעיניהם יהיו תלויות לאלהים יושב בשמים על מחיתם ועל כל צורכיהם באין מבטח זולתו”!
