פרשת וירא
מצוה בשלמות – מלאך בשלמות
בפרשתנו בעקדת יצחק כשניגש אברהם לשחוט את יצחק נגלה אליו מלאך מן השמים ואמר לו: “אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי”.
גדולי הדורות מתקשים בכך, שהרי הקב”ה בעצמו התגלה אל אברהם ואמר לו לעלות את יצחק לעולה כפי שנאמר בתורה “והָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו קח נא..” אם כן כך היה לכאורה צריך להיות כשאברהם בא לשחוט את יצחק, שהקב”ה בעצמו יתגלה לאברהם ויצווה אותו אל תשחט את הנער ואל תעש לו מאומה. מדוע “מלאך” מתגלה לאברהם ואומר לא לשחוט ולא ה’ יתברך בעצמו? ובפרט שהלשון קשה שהמלאך אומר לאברהם ולא חשכת את בנך יחידך “ממני” וכי הוא ציווה את אברהם? הרי הקב”ה ציווה את אברהם?
והנה מובא עוד במדרש (ב”ר פ”נו ז) שבשעה שאמר לו המלאך אל תשלח ידך התקלקל הסכין ולא יכל אברהם לשחוט את יצחק, אמר אברהם למלאך אני יחנוק את יצחק ובכך אקיים את מצוות ה’, אמר לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער, אמר אברהם למלאך אוציא ממנו טיפת דם, אמר לו המלאך אל תעש לו מאומה – אל תעש לו מומה מלשון מום, כי עתה ידעתי, כי כעת אני יודיע לכל שאתה אוהבני ולא חשכת את בנך. וצריך להבין מדוע כל כך היה דבק אברהם להזיק ליצחק הרי המלאך אמר לו שלא ישלח ידו אל הנער?
תשובה לכל אלו השאלות, הם ע”פ דברי רז”ל במדרש רבה על הנאמר בתהלים (לד) “חונה מלאך ה’ סביב ליראיו ויחלצם”. עושה אדם מצוה אחת, הקדוש ברוך הוא נותן לו מלאך אחד לשמרו שנאמר חונה מלאך ה’. עושה שתי מצות הקדוש ברוך הוא נותן לו שני מלאכים לשמרו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. עשה הרבה מצות נותן לו הקדוש ברוך הוא חצי מחנהו שנאמר יפול מצדך אלף ורבבה מימינך.
והיינו כשעושה אדם מצוה נברא מלאך טוב ושלם ורק אם עשה את המצווה בשלימות אז נברא מלאך שלם בלי שום חסרון ומום, אבל אם לא עשה מצוה בשלמות נברא מלאך חסר אבר או איברים דהיינו בעל מום.
ועל פי זה אפשר להסביר שהמלאך בא לאברהם ואמר לו אל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך “ממני”, הכוונה שממצות עקידת יצחק נברא מלאך טוב ומלאך זה הוא שדיבר עם אברהם ואמר לו אל תעש לו מאומה, כי עדיין חשב אברהם לעשות משהו ליצחק כדי שהמלאך שנברא מעקדת יצחק יהיה שלם ולא חסר כיון שסוף סוף אברהם לא שחט את יצחק, אמר לו המלאך תראה אותי שנוצרתי ממצות העקדה ואין בי מום, ולמה כי זה בא ממך “שעשית את המצווה בשלימות ובשמחה”, ולכן נברא לך מלאך טוב ללא מום. “וזה מה שנאמר “ממני” שאין בי מום, ולכן אין לך צורך השלמה למצוות העקידה לעשות בבנך שום פעולה נוספת.
ה’ יתברך יזכנו לקיים כל דבריו בשלימות דביקות ושמחה. (הרעיון מעובד ע”פ ספרו של החיד”א לב דוד פ”יד אות ד בשם מהר”ש פרימו)