פרשת כי תצא פותחת בפסוק: “כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה’ אלוקיך בידיך ושבית שביו” את ענייני המלחמה ואת הגישה וההשקפה הנכונה כדאי ורצוי ללמוד דווקא ממשיח השם שהאלוקים בעצמו בחר בו למלך על ישראל הלו הוא דוד מלך ישראל. בספר תהילים פרק פ”ט פסוק ד’ כתב דוד ברוח קודשו “כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי: עד-עולם אכין זרעך ובניתי לדר-ודור כסאך סלה:”
ועוד בהמשך הפרק בפסוק כ’: “אז דברת-בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על-גבור הרימותי בחור מעם: מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו” ובהמשך הפרק : “הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי: אף-אני בכור אתנהו עליון למלכי-ארץ: לעולם (אשמור)-אשמר-לו חסדי ובריתי נאמנת לו: ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים” השם מבהיר בפסוקי רוח הקודש כי הוא לעולם לא יפר את בריתו עם דוד מלך ישראל שהיה לוחם מספר אחד של עם ישראל לדורותיו הלוחם המובחר של כל הזמנים. מלחמתו של דוד בגוליית התאפיינה במסירות נפש למען קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא ולמען גילויי מלכותו ותיקונה השלם בעולם. לכן, הבטיחו השם הבטחה ייחודית ואמר: “וחסדי לא-אפיר מעמו ולא-אשקר באמונתי: לה לא-אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה: לו אחת נשבעתי בקדשי אם-לדוד אכזב: זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי: לח כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה:” בוודאי דוד המלך הוא האיש הראוי ביותר ללמדנו כיצד עלינו לצאת למלחמה על אויבינו.
ובכן, דוד המלך בגודל אמונתו ובטחונו בהשם לא התפתה להתפעל ממראה עיניו ולכן גם גולית הענק וכלי מלחמתו ובטחונו העצמי ולעגו לא הרתיעו את דוד שגודל אמונתו ובטחונו בהשם היה גדול מכל אילו. דוד המלך כתב לנו את סודו בספר תהילים בפסוקים מפורשים ואמר : ” עתה ידעתי כי הושיע ה’ משיחו: יענהו, משמי קדשו בגברות, ישע ימינו. אלה ברכב, ואלה בסוסים; ואנחנו,בשם-הויה אלקינו נזכיר המה, כרעו ונפלו; ואנחנו קמנו, ונתעודד ה’ הושיעה: המלך, יעננו ביום-קראנו” דוד המלך מגלה לנו את הפרוש האמיתי לפסוק הראשון בפרשת כי תצא ואומר “כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה’ אלוקיך בידיך” כלומר אם בשעה שאתה יוצא למלחמה על אויביך השם הוא אלוקיך ועליו אתה נסמך ועושה את פעולותיך בשם השם , אז יתקיים בך “ונתנו השם אלוקיך בידיך” מפני שיציאתך היא על מנת לקדש את שמו ועל מנת להמליך מלכותו בעולם.
מלחמה כזו היא מלחמתו של השם בעצמו והוא ילחם אותה אבל אם המלחמה היא מלחמה בה היוצא אליה נסמך על כוחו ועל עוצם ידו הרי שמלחמה כזו שלא זוכרים בשעת היציאה אליה את אלוקים היא מלחמה אנושית עבור אינטרסים אנושיים היא מדירה את אלוקים משדה הלחימה ומותירה את הלוחמים חשופים למפגעי הטבע והגורל. מלחמה כזו איננה מלחמתו של אלוקים. דווקא בגלל גישתו הייחודית של דוד המלך בשדה הקרב ובעקבותיה, ביקש דוד מה’ ללמד אותנו כיצד יוצאים למלחמת היצר ובקש להקים עולה של תשובה. דוד ביקש מאת השם להיות מורם ורבם של בעלי התשובה וללמדם כיצד עושים תשובה שלמה.
“אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו” ביקש דוד מאת השם. חז”ל מפרשים לנו את אמירתו של דוד “וליבי חלל בקרבי” שדוד המלך הרג את היצר הרע בתענית. אבל, דורנו דור חלש שלא יכול לעמוד בריבוי צומות ותעניות כדוד המלך ולכן, בספר התהילים שכתב דוד המלך הניח בין מזמוריו את התיקון הכללי לכל החטאים ולכל הקלקולים ואת הדרך של “שירי זמרה” בהם בחר השם על מנת להדרכינו בדרך התשובה השלמה ולהעלותנו אם צריך אפילו משאול תחתיות ומתחתיות ארץ באמצעות קריאתם מפני שכל כולם מלאים סודות עליונים וגנוזים בהם שמות הקודש שמות השם. “אלו ברקטות ובקטיושות ואילו בטילים ואנחנו בקריאת ספר התהילים” מכאן נלמד כי המלחמה האמתית היא מלחמה פנימית בתוך העיר הקטנה המכונה אדם ממש בתוך גופו בה נלחם האדם את מלחמת היצר מלחמה זו והכרעתה היא זו שמכתיבה בסופו של דבר את תוצאות המלחמה החיצונית בשדה הקרב שבחוץ.
אכן, בפסוק הבא בפרשה “וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה …” אומר לנו רש”י “לא דיברה התורה אלא כנגד יצר הרע” ללמדנו שגם בפסוק הראשון בפרק “כי תצא למלחמה” לא רק במלחמה גשמית מלחמת הראשות שהפסוק מדבר בה אלא שכל מלחמה כזו כוללת גם את מלחמת היצר שתכתיב את גורלה. לכן כתב רש”י בפרושו על הפסוק הראשון: “במלחמת רשות הכתוב מדבר שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו שהרי כבר נאמר בשבעה אומות לא תחיה כל נשמה” כמוכן, שלוחי מצווה שכבר הכניעו יצרם להשם אינם ניזוקים מפני שהיא מלחמתו של השם והשם ילחם לכם לכן רק במלחמת הרשות שגורלה תלוי באופן היציאה שלנו במטרתה ובבחירה החופשית גורלה תלוי במלחמת היצר.
