בפרשתנו ה’ יתברך מגלה לאברהם כי הוא עומד להחריב את סדום בגין עוונותיהם הרבים כפי שהגמרא במסכת סנהדרין (דף קט:) מפרטת בהרחבה. מיד ששומע זאת אברהם אבינו הוא ניגש ומתפלל על אנשי סדום.
נשאלת השאלה מדוע ה’ יתברך נותן לאברהם לבקש בפרוטרוט כל פעם על סדום אולי יש חמישים, אולי יש ארבעים, אולי שלושים וכו’, הרי לכאורה מיד לאחר שאברהם מבקש על סדום אולי יש חמשים צדיקים, ה’ יתברך היה צריך להשיב לאברהם אין חמישים צדיקים ואין גם עשרה צדיקים שיכולים להגן על העיר ובזה הייתה מסתיימת תפילתו של אברהם?
על שאלה זו משיב המגיד מדובנא בספרו משלי יעקב (בפרשתנו) על פי משל: איש זקן ואיש צעיר נכנסו לקנות בגדים בחנות המוכרת בגדים, הזקן בחן היטב את הבגד שהוא רוצה לקנות שיהיה מדויק לפי מידותיו ולאחר מכן לקח ושילם, אך האיש הצעיר נכנס ולקח שנים ושלושה בגדים בלי למדוד שילם ויצא. שאלו הזקן לאיש הצעיר איך אתה לוקח בלי לבדוק ולמדוד? וענה לו הצעיר שיש לו בביתו כמה ילדים, ואם לא יהיה תואם במידה לילד אחד יהיה תואם לילד השני, וגם אם לא, הבגד יישאר לבנים שעוד ייוולדו בעתיד.
הנמשל הוא שהקב”ה יודע כי אף שאברהם אבינו לא יוכל לפעול כעת בתפילתו אך עכ”פ הרי יהיה לגוי גדול ואז יהיה צורך בתפילתו. לכן אף שהתפילה על סדום לא תועיל, הקב”ה ראה בזה הזדמנות שעתה הוא הזמן שיכול להתפלל, ועל כן לא רצה לקטוע את תפילתו של אברהם ולומר לו שאפ’ עשרה אנשים צדיקים אין בסדום אלא נתן לאברהם להמשיך להתפלל ומי יודע אם לא הועילה זכות זו לדורות אח”כ שהיו ערים שהיו ראויות להתהפך ומצאו בהן חמשים צדיקים או עשרים או עשרה וניצלו בזכות אותה תפילה של אברהם אבינו.
ומובא בספר מקדש השבת (פרשת תולדות) שזה הביאור בדברי הגמרא מסכת ברכות (כו:) “תפילות אבות תקנום”, שהאבות כבר התפללו אז וכל הקשיים שעברו היו כדי שיכללו בתפילתם כל יהודי בכל ענין. לכן כשיהודי עומד ומתפלל האבות עומדים ומסייעים בתפילתם שהתפללו אז.
ומזה ילמד כל אחד שגם אם נראה בעיניו כי תפילתו לא נענתה למה שרצה, היא נשמרת בשמים ומועילה לזמנים אחרים. ויהי רצון שיתקבלו כל תפילותינו ברצון.
