פרשת בשלח
חכם לב ייקח מצוות – החכמה שבעשיית המצוות
נאמר בפרשתינו “וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם” (י”ג – י”ט).
על הפסוק הזה אומרת הגמרא במסכת סוטה (י”ג.) “בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבנו, שכל ישראל התעסקו בבזה (ביזת מצרים), והוא נתעסק במצוות, שנאמר: “חכם לב ייקח מצוות”, והיינו שמשה רבנו עסק בעצמותיו של יוסף.
והקשה בספר “תנובות יהודה”, וכי מעשה זה מלמד על חכמה? הלא הוא מלמד על חסידות, על יראת שמים ואולי על אהבת ה’, אך מה הקשר בין מעשה זה לחוכמת לב?
מסופר בגמרא במסכת תמיד (ל”ב.) על עשרה דברים ששאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב. אחת השאלות הייתה: “מיהו הנקרא חכם? והשיבו לו: “איזהו חכם הרואה את הנולד”. ומבאר שם רש”י, שהמבין מליבו אלו קורות עתידות לבוא כדי להיזהר מהן, הוא הנקרא חכם.
ועל פי הדברים הללו, כתב בספר “ילקוט הגרשוני” ליישב את קושיית ה”תנובת יהודה”. מהי חכמת הלב של משה רבינו? חכמה של “חכם הרואה את הנולד”, כלומר שמבין את העתיד ויודע להיערך לקראתו. והרי אמרו חז”ל במשנה מסכת אבות (ו’ – ט’): “שבשעת פטירתו של אדם, אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד”.
לפיכך, משה שראה את העתיד, וכפי שאמר הפייטן [תפילת מוסף לימים נוראים] “אדם יסודו מעפר וסופו לעפר”, הבין כי עליו להצטייד במצוות אשר ילווהו בעת פטירתו לעולם האמת. ומאחר שהוא ראה את הנולד נקרא חכם, וזהו שאמרו עליו: “חכם לב ייקח מצוות”.
בפסיקת ההלכה כתב מרן הבית יוסף בהלכות תפילין שמנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן משום חיבוב מצוה. והביאור הוא כי החכמים יודעים להעריך את ערך מצוות התפילין עד כמה היא חשובה ושכרה בעולם הבא לכן הם מנשקים את התפילין להביע את ערך מעלתה של מצוות הנחת תפילין.
