בס”ד
שלום וברכה
בפרשה מסופר כי אברהם שולח את אליעזר עבדו לחרן למצוא אשה ליצחק בנו.
אליעזר עושה ניסוי.
הוא מגיע לבאר בזמן שבנות העיר יוצאות לשאוב מים.
והוא אומר כי הוא יבקש מהנערה לשתות מים ותסכים לתת לו וגם תאמר כי תשאב לגמליו, היא המיועדת.
“וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי”.
והנה הדברים מתקיימים מיידית:
“וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ. וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. ”
הנה מתקיים החלק הראשון של התנאי. היא נותנת לו לשתות.
“וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת.”
והנה גם החלק השני של התנאי.
לכאורה היה כעת אליעזר צריך לומר לה “בת מי את ” וכו’.
אך לא כך קורה.
“וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו. וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה’ דַּרְכּוֹ אִם לֹא.”
רבקה שואבת לכל עשרת הגמלים עד שיסיימו לשתות.
במקום שאליעזר יעצור אותה הוא מחריש .
מדוע הוא מחריש. ועוד שבזה תלוי ההצליח ה’ דרכו אם לא?
התשובה נעוצה בדברי הרב יצחק הוטנר זצ”ל בספרו “פחד יצחק”.
הרב הוטנר הרחיב בביאור הפסוק במשלי כד,טז : “כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.”
בניגוד להבנה הפשוטה המבארת כי מדובר על מישהו שכבר צדיק והוא נופל וקם. ואילו הרשע נופל ואינו קם.
מבאר הרב הוטנר כי כאן מדובר על ההבדל בין צדיק לרשע.
הצדיק אינו מתייאש למרות הקשיים.
הוא מנסה שוב ושוב ואינו מרפה.
ואילו הרשע מתייאש מיד.
למשל, כאשר האדם אינו מצליח לעמוד בנסיון.
האדם שיאמר לעצמו כי אמנם כעת לא עמדתי , אבל בפעם הבאה אצליח, הוא זה שיהפוך לצדיק.
כך אמר אליעזר : אמנם רבקה אמרה שתשקה לכל הגמלים. השאלה אם כאשר תראה את הקושי, תפסיק ותיסוג מהרצון. או שתתאמץ לעשות למרות הקושי.
אם היא תתאמץ לעשות את מה שאמרה למרות הקושי, היא תהיה צדקת ומתאימה ליצחק.
נוהגים לצטט מוינסטון צ׳רצ׳יל משפט המבטא זאת היטב: הצלחה זה לעבור מכישלון לכישלון מבלי לאבד התלהבות.
בכל תחום בחיים אנו נתקלים בנקודה זו.
גם המצליחים בעסקים אינם בהכרח כאלה שהיו כך מתחילה.
לעיתים מדובר באנשים שחוו עשרות כשלונות ואולי אפילו יותר. עד שהגיעו למשהו אחד שהצליח.
גם בזוגיות וגם בחינוך אנו חווים את אותם נסיונות.
אבי ונחמה הגיעו להתייעץ לגבי חוסר ההצלחה שלהם בחינוך שני ילדיהם.
הם סיפרו על הנסיונות הרבים שלהם לנסות ולחנך מחד. ועל חוסר ההצלחה מאידך.
בתוך הדברים אמר אבי כי הם כבר מיואשים לחלוטין ולפיכך הם מרימים ידיים.
כאן התפרצתי לדלת הפתוחה.
“האם כתוב בתורה כי חובה להצליח בחינוך?”
הם הופתעו מהשאלה.
ואחר זמן עיכול קצר, הסברתי להם כי עלינו מוטל לחנך את הילדים. התוצאה היא ביד ה’.
עלינו לעשות את המירב , אך איננו יכולים לקחת את הבחירה שנתן ה’ לכל אדם באשר הוא.
מכיוון שעלינו מוטלת ההשתדלות בלבד, אין לנו גם אפשרות להתייאש.
ייאוש הוא רק אם אנו מצפים לתוצאה.
מעבר לכך שאי הייאוש הוא חלק מהחינוך.
הילד לומד שגם כאשר קשה ולא רואים הצלחה, עדיין יש לנסות בדרכים נוספות.
המסר הזה אינו פחות חשוב לחיים.
הוא עוזר לנו לשמור על חיים מלאי ערכים ומטרות. מונע מאתנו להפוך לדכאוניים ונטולי מוטיבציה.
בסיום ציטטתי להם את משפטו של ווינסטון צ’רצ’יל.
נחמה שהיא פסיכולוגית בהכשרתה, התפעלה מאוד מההבנה המעמיקה והחליטה כי תתלה את הציטוט בקליניקה שלה מול עיני המטופלים.
אבל גם בבית על המקרר מול עיניה מול עיני בני המשפחה.
סיכמתי את הענין באמירה כי לא לחינם זהו המשפט אותו זעק רבי נחמן מברסלב באזני תלמידיו “אֵין שׁוּם יִאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל “.
שבת שלום ומבורך
