בס”ד
סַבְלָנוּת
בְּפָרָשָׁתֵנוּ מְסֻפָּר כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מְבַקֵּשׁ מה’ שֶׁיְּלַמְּדֵנוּ אֶת דְּרָכָיו.
ה’ עֹנֶה לוֹ כִּי אָדָם לֹא יָכוֹל לָדַעַת אֶת דְּרָכָיו. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁמֹּשֶׁה מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה’ הוּא עוֹשֶׂה מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד. וּלְפִיכָךְ הוּא שָׂמוֹ בִּמְעָרָה עַד שה’ יַעֲבֹר . “וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ”.
מָה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר?
מְבָאֵר הֶחָתַם סוֹפֵר זצ”ל כִּי פְּעָמִים רַבּוֹת אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מַדּוּעַ הָעוֹלָם מִתְנַהֵל כְּפִי שֶׁהוּא מִתְנַהֵל.
אַךְ אַחַר זְמַן פִּתְאוֹם אָנוּ מְגַלִּים מְעַט מִזְּעֵיר מֵהַסִּבּוֹת שֶׁגָּרְמוּ לַדְּבָרִים לִקְרוֹת כְּפִי שֶׁקָּרוּ.
דָּבָר זֶה מַתְאִים מְאוֹד עִם מָה שֶׁרָאִינוּ בְּפוּרִים. קָרוּ מְאֹרָעוֹת שׁוֹנִים לִכְאוֹרָה בְּלֹא קֶשֶׁר בֵּינֵיהֶם. וּבְסוֹף כָּל הַפָּזֶל מִתְחַבֵּר. וְאָז מְבִינִים לָמָּה וַשְׁתִּי מֵתָה וְלָמָּה הַמָּן עָלָה לִגְדֻלָּה , מַדּוּעַ אֶסְתֵּר נִלְקְחָה לְבֵית אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וּמַדּוּעַ אֶסְתֵּר הִזְמִינָה אֶת הַמָּן. וְעוֹד וְעוֹד.
אוֹמֵר הֶחָתַם סוֹפֵר כִּי זוֹ הַכַּוָּנָה “וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרַי” – אַחֲרֵי שֶׁהַדְּבָרִים קָרוּ , תּוּכַל לִמְצֹא אֶת הַחִבּוּר וְאֶת הַסִּבּוֹת.
אֲבָל “וּפָנַי לֹא יִרְאוּ” – לֹא תּוּכַל לָדַעַת זֹאת מִתְּחִלָּה.
הַדְּבָרִים אֲמוּרִים גַּם בְּתוֹךְ הַמִּשְׁפָּחָה.
אָנוּ שׁוֹפְטִים אֶת הַמְּצִיאוּת לְפִי הַהֲבָנָה הַמֻּגְבֶּלֶת שֶׁלָּנוּ. אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אֶת הַמְּצִיאוּת כֻּלָּהּ.
אָבִי שׂוֹחַח עִמִּי וּבְתוֹךְ הַדְּבָרִים אָמַר כִּי הוּא קְצָת כּוֹעֵס עַל כָּךְ שֶׁאִשְׁתּוֹ מְזַלְזֶלֶת בּוֹ.
הִיא אָמְרָה לוֹ שֶׁהִיא מְכִינָה לוֹ אֹכֶל וּבַסּוֹף הִתְבָּרֵר כִּי לֹא מַמָּשׁ הִשְׁאִירָה לוֹ אֹכֶל.
שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אִם הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ עַל כָּךְ. וְהוּא עָנָה כִּי לֹא עָשָׂה זֹאת . גַּם עַל מְנַת שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב שֶׁהוּא בָּא בִּתְלוּנוֹת וְגַם כְּדֵי לְהִמָּנַע מִוִּכּוּחַ אוֹ אִי נְעִימוּת.
שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: אִם יִתְבָּרֵר כִּי אִשְׁתְּךָ הָיְתָה צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת אֵיזוֹ עֲבוֹדָה דְּחוּפָה (אִשְׁתּוֹ מְנַהֶלֶת מִשְׂרָד שֶׁל אִישִׁיּוּת רָמַת דֶּרֶג) הַאִם הָיָה כּוֹעֵס?
הוּא עָנָה שֶׁלֹּא.
אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁיְּנַסֶּה לִמְצֹא הִזְדַּמְּנוּת בָּהּ יִשְׁאַל אֶת אִשְׁתּוֹ בֶּאֱמֶת בְּרָצוֹן רַק לָדַעַת מָה הָיָה בְּלִי שִׁפּוּטִיּוֹת.
אַחֲרֵי מִסְפַּר יָמִים הוּא בָּא לְסַפֵּר כִּי הִתְבָּרֵר שֶׁהָאֹכֶל שֶׁהָיָה עַל הַשֻּׁלְחָן לֹא הָיָה מְיֹעָד עֲבוּרוֹ.
בַּתַּנּוּר הָיָה עֲבוּרוֹ אֹכֶל אַחֵר.
רַק בִּגְלַל שֶׁכַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ וְרָאָה אֹכֶל עַל הַשֻּׁלְחָן, קִשֵּׁר זֹאת לְכָךְ שֶׁאָמְרָה שֶׁהֵכִינָה לוֹ אֹכֶל. וְהֵבִין שֶׁזֶּה הָאֹכֶל עֲבוּרוֹ.
אִם רַק הָיָה שׁוֹאֵל, הָיָה חוֹסֵךְ לְעַצְמוֹ עָגְמַת נֶפֶשׁ.
לְסִכּוּם: לִזְכֹּר שֶׁאָנוּ רוֹאִים רַק חֵלֶק מֵהַתְּמוּנָה. וְלֹא בְּהֶכְרֵחַ שֶׁהַהֲבָנָה שֶׁלָּנוּ הִיא הַנְּכוֹנָה.
שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ
