בס”ד
שָׁלוֹם וּבְרָכָה
בַּפָּרָשָׁה מֻזְכָּר חֵטְא מֵי מְרִיבָה שֶׁבִּגְלָלוֹ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לֹא נִכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
בַּתְּחִלָּה הָעָם בּוֹכֶה עַל כָּךְ שֶׁהִסְתַּלְּקָה הַבְּאֵר מֵחֲמַת מִיתַת מִרְיָם.
ה’ אוֹמֵר לְמֹשֶׁה “קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה, מִלִּפְנֵי ה’ כַּאֲשֶׁר, צִוָּהוּ. וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל–אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים–הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ–פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.”
וְאָז “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם. הֵמָּה מֵי מְרִיבָה, אֲשֶׁר-רָבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת ה’ וַיִּקָּדֵשׁ בָּם”.
וְהַמְּפָרְשִׁים חִפְּשׂוּ מָה הָיָה חֶטְאוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.
הַאִם מֵחֲמַת שֶׁקָּרָא לְיִשְׂרָאֵל “מוֹרִים” – מוֹרְדִים.
אוֹ מֵחֲמַת שֶׁהִכָּה אֶת הַסֶּלַע וְעוֹד.
אַךְ לִכְאוֹרָה אִם מֹשֶׁה חָטָא, מַדּוּעַ כָּתוּב “אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה’ “.
לִכְאוֹרָה עַם יִשְׂרָאֵל לֹא חָטְאוּ ?
אֶלָּא שֶׁבַּתְּחִלָּה עַם יִשְׂרָאֵל רָצוּ מַיִם.
אֶפְשָׁר לְתת לְמַעֲשֶׂה זֶה הַגְדָּרוֹת שׁוֹנוֹת.
נִתָּן להַגְדִּיר זֹאת כִּמְצוּקָה מֵחֲמַת צָמָא וְכַדּוֹמֶה. אוֹ הָפוּךְ כְּפִי שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה.
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נוֹתֵן לָזֶה שֵׁם “מוֹרִים” – מוֹרְדִים.
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מְפָרֵשׁ אֶת הַמְּרִיבָה הַזּוֹ כִּמְּרִיבָה עִם ה’.
עַל הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה, נֶעֱנַשׁ מֹשֶׁה לֹא לְהַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ.
צָרִיךְ לְהָבִין כִּי הַשֵּׁם שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים לְמַעֲשֶׂה הֵם יִקְבְּעוּ אֶת הַתְּכוּנָה שֶׁהָאָדָם יְסַגֵּל לְנַפְשׁוֹ.
אִם הָיָה מֹשֶׁה מַגְדִּיר זֹאת כִּמְצוּקָה , פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל מְקַבֵּל אֶת הַהֲבָנָה שֶׁהוּא טוֹב בְּמַהוּתוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רַע. וְגַם אִם הַמַּעֲשֶׂה לֹא נִרְאֶה טוֹב הוּא אֵינוֹ מְאַפְיֵן אֶת עַם יִשְׂרָאֵל.
לְעֻמַּת זֹאת כַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה מַגְדִּיר זֹאת כִּמְרִידָה בַּה’ הוּא מְאַפְיֵן אֶת יִשְׂרָאֵל כְּמוֹרְדִים.
וְזֶה הַמַּאֲמָר “כֵּיוָן שֶׁבָּא לִכְלַל כַּעַס בָּא לִכְלַל טָעוּת”.
הַטָּעוּת הִיא בְּהַגְדָּרַת הַמַּעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה מֶרֶד וּכְמַעֲשֶׂה הַמְּאַפְיֵן אֶת אָפְיָם שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל.
כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְיַחֲסִים לְמַעֲשִׂים שֶׁל הַיְּלָדִים, עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁהַיַּחַס שֶׁל הַיֶּלֶד כְּלַפֵּי עַצְמוֹ יִהְיֶה מְבֻסָּס עַל מָה שֶׁאָנוּ מְלַמְּדִים אוֹתוֹ.
אִם הַיֶּלֶד לְמָשָׁל רָצָה לִהְיוֹת עַצְמָאִי וְלָקַחַת שְׁתִיָּה אוֹ אֹכֶל לְבַדּוֹ.
וְהַכּוֹס אוֹ הַצַּלַּחַת נָפְלוּ מִיָּדוֹ וְלַכְלְכוּ אֶת הָרִצְפָּה אוֹ אֲפִלּוּ נִשְׁבְּרוּ.
אִם נֶאֱמַר לַיֶּלֶד “לָמָּה אַתָּה לוֹקֵחַ לְבַד. תִּרְאֶה מָה עָשִׂיתָ”. (וּלְצַעֲרֵנוּ, זוֹ הַתְּגוּבָה הָרִאשׁוֹנִית שֶׁל רֹב הָאֲנָשִׁים) . הַיֶּלֶד לוֹמֵד עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא לֹא בְּסֵדֶר.
וְאִם נֹאמַר לַיֶּלֶד “אֲנִי רוֹאֶה שֶׁרָצִיתָ לִהְיוֹת עַצְמָאִי. כָּל הַכָּבוֹד עַל הָרָצוֹן. אֲלַמֵּד אוֹתְךָ אֵיךְ לִהְיוֹת עַצְמָאִי. אֵיךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּלִי שֶׁיִּפְּלוּ הַכֵּלִים מִיָּדְךָ. וּבֵינְתַיִם תְּנַקֶּה אֶת מָה שֶׁנָּפַל”.
הַיֶּלֶד מֵבִין שֶׁהוּא טוֹב. וְרַק הַדֶּרֶךְ אוּלַי הָיְתָה שְׁגוּיָה.
יֶלֶד כָּזֶה יְחַפֵּשׂ לְהִשְׁתַּפֵּר וְלִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר.
לְעֻמַּת זֹאת יֶלֶד שֶׁשּׁוֹמֵעַ כָּל הַזְּמַן כַּמָּה הוּא אֵינוֹ טוֹב. יְחַפֵּשׂ לְהִתְמָרֵד וּלְהִתְנַגֵּד.
אַף אֶחָד לֹא רוֹצֶה לְהַרְגִּישׁ גָּרוּעַ .
וְזוֹ אֵינָהּ הַדֶּרֶךְ לְהַשְׁפִּיעַ וּלְחַנֵּךְ.
כַּמָּה חָשׁוּב לִקְרֹא לִדְבָרִים בְּשֵׁמוֹת טוֹֹבִים.
וּלְהַפְרִישׁ בֵּין הָרָצוֹן לְבֵין הַתּוֹצָאָה.
לִזְכֹּר שֶׁהָרָצוֹן תָּמִיד טוֹב.
וְהָאָדָם תָּמִיד טוֹב. כֻּלָּם נוֹלְדוּ בְּצֶלֶם אֱלוֹקִים.
מָה שֶׁאוֹמֵר כִּי כְּפִי שֶׂה’ טוֹב כָּךְ כֻּלָּם טוֹבִים בְּתוֹךְ תּוֹכָם.
וְעַל מְנַת לַעֲזֹר לָהֶם, עָלֵינוּ לְהִתְיַחֵס לַתֹּכֶן הַפְּנִימִי. וְלֹא לַמַּעֲשֶׂה הַחִיצוֹנִי.
כָּל טוּב
