פרשת תרומה
עשיית המצוות בשלמות
בפרשתנו התורה מדברת על בניית המשכן. ה' יתברך מצווה את משה ש"יְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" ומראה למשה את תבנית המשכן שאותו הוא צריך לבנות כפי שנאמר "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו "וְכֵן תַּעֲשׂוּ": (פרק כ"ה פס' ח-ט).
שואל הגאון הבן איש חי, רבינו יוסף חיים בדרשותיו פרשת תרומה, מדוע לאחר שה' מראה למשה את תבנית המשכן היה צורך להורות ולצוות ולומר "וכן תעשו "הרי הדבר ברור שמשה רבינו ועם ישראל יעשו כן?
ומתרץ על פי משל: כאשר אדריכל מתכנן בניית עיר, הוא משרטט תרשים, שבו מסומנים ומצוינים כל הפרטים של העיר העתידית. נקודה קטנה מציינת בנין בן עשר קומות, ופס זעיר מציין גשר רחב.
אדם למד אדריכלות, ולאחר שסיים את הלימודים, נערך לו מבחן מקיף שיקבע אם הוא ראוי לתעודה. לבסוף הוא נכשל במבחן, שאל התלמיד את המורה מדוע? השיב לו המורה, כי שכח לסמן נקודה. שאל התלמיד, וכי בגלל נקודה אחת קטנה נכשלתי במבחן? ענה המורה, והרי הנקודה זה בנין בן עשר קומות.
כך אמר הקב"ה למשה רבנו, אתה עושה משכן, אמנם המשכן הוא קטן, אבל כנגד המשכן של מטה יש את המקדש שלמעלה, אשר אין סוף להשפעתו. לכן "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו", אל תשנו אפילו בדבר קטן, כי שינוי כלשהו, זה שינוי אין סופי בעולם העליון.
ידועה היא דרשת חז"ל על הפסוק ועשו לי מקדש ושכנתי "בתוכם", "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם". מלמד שהקב"ה משרה שכינתו בכל אחד ואחד, כל יהודי נחשב משכן בפני עצמו. לכן זה מחייב כל יהודי להקפיד בכל מצוה ומצוה קלה כבחמורה מצוה דרבנן וכל שכן דאורייתא, ואפילו גדר וסייג. ואל לא לומר לא נורא אם לא הקפיד במצווה קלה זו, כי בכל מצוה ומצוה אדם בונה בנין בעולם העליון וח"ו אם אדם פוגם בה הוא מקלקל עולמות שלמים.
