פרשת ויגש
בדרך שאדם רוצה לילך גם רוח הקודש כמוהו
"ויתן את קלו בבכי ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ולא יכלו אחיו לענת אתו" (פ' מ"ה ג'-ד').
רבי יצחק אייזיק שר ראש ישיבת סלבודקה אומר כאן דברים מאלפים. בפסוק כתוב שיוסף נשא קולו בבכי, וכשבכה ביקש מאחיו "גשו נא אלי" ופירש רש"י קרא להם בלשון רכה ותחנונים. וכן שילח כל איש מעליו, ופירש רש"י שעשה כן כדי שהאחים לא יתביישו. וא"כ, יוסף עשה הכל כדי שאחיו ירגישו בנח ובכל זאת לא יכלו לעמוד בתוכחתו.
ומבאר, שהרי השבטים היו בטוחים בצדקתם, ששפטו אותו במשפט אמת וצדק, וכמו שכתוב במדרש תנחומא [וישב ב] ששיתפו וצירפו למנין את הקב"ה, ובטוחים היו שבשמים מסכימים איתם, וכל מעשיהם על פי רוח הקודש.
עכשיו שיוסף התגלה לפניהם בגדלותו ובקיום חלומותיו, א"כ זו תוכחה שאי אפשר לעמוד בפניה, כי ראו שאי אפשר לסמוך "לא על רוח הקודש ולא על הסכמה מהשמים", כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו לפי טעותו ולפי חטאו.
והטעם הוא כי האדם הוא בעל בחירה ולכן בשמים לא רק שלא מתערבים בבחירתו אלא משתפים אתו פעולה, וברגע זה שהתבררה לאחים האמת, עשו חשבון נפש, וגילו את הנקודה החבויה בעומק הלב, שהיא הטעתה את השכל לדון דין טעות, ובדרך ש"רצו" לילך, אף מן השמים הוליכו אותם.
חשיפת נקודה זו, היא החרפה והתוכחה הקשה ביותר. "נבהלו מפניו", ובאמת "לא בשמים היא", כי "אמת מארץ תצמח" – מתוך לב האדם, משם יוצאת האמת. ואם בתוך ליבו של אדם אין אמת, הוא ימצא אותה בשום מקום אף "בשמים וברוח הקודש". (לקט שיחות מוסר ויגש ע' קלא).
אם אדם מאמין שהכל מה' יתברך אז הוא זוכה שהאמת תהיה אמת צרופה ואם לאו חלילה להיפך.
מעשה שבא רבי אבא גרוסברד, המשגיח של ישיבת פוניבז', אל הרב שך ושאל אותו, האם כדאי להשתדל לקנות עכשיו סוודר שנמכר במחיר הזדמנות, או שאין צורך לעשות השתדלות מיוחדת. ענה לו הרב שך, הקב"ה גוזר על האדם אם יהיה לו סוודר, לא אם יהיה לו כסף לקנות סוודר, ולכן לא משנה המחיר, כי אם נגזר על האדם שיהיה לו סוודר, ממילא הקב"ה כבר ימציא לו כסף לקנות גם סוודר יקר, וכמובן כל אחד לפי דרגתו.
