פרשת דברים
מציאות ה’ יתברך בכל מצב
בפרשתנו משה רבינו מוכיח את עם ישראל במעשה המרגלים כמו שנאמר וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה’ אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ.
מה הייתה הכוונה של בני ישראל שכביכול ה’ שונא אותם?
רש”י מבאר שכיון שארץ מצרים אין צורך בהשקיית אדמותיה, שנילוס עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של צריך תמיד להשקותה ולהתפלל לה’ שירד גשם, וה’ הוציא את עם ישראל ממצרים לתת לנו את ארץ כנען, ועם ישראל חשב שאם ה’ אוהב אותנו היינו צריכים להישאר במצרים והקב”ה היה שולח את המצריים למדינה אחרת…
ומה באמת התשובה למה בארץ ישראל יש פחות מים ממצרים?
יש לבאר על פי מה שכתוב בתהילים (פרק כ”ג) דוד המלך אומר “מזמור לדוד ה’ רועי לא אחסר, בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני, נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו”, עד כאן מזכירים את הקב”ה בגוף שלישי.
אך בהמשך אומר דוד המלך “גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי…” בלשון נוכח, למה דוד משנה את הלשון?
התשובה היא, דוד המלך התפלל לה’ כדרך בני אדם, כשהכל הולך לנו טוב אנו אומרים שה’ הוא שותף סמוי, וכשחס ושלום נמצאים במצב של “גם כי אלך בגיא צלמוות”, אז מתחילים לסמוך על רבונו של עולם, ולא רק זה, אלא שאז אנו מתחזקים עוד יותר, ואז אנו נזכרים לומר “כי אתה עמדי”. זה עיקר המבוקש מהאדם שבל ירמה את עצמו להיות נדמה לו שדרכיו ישרים אלא בכל עת ישים על לבו לתקן מעשיו כי ה’ יתברך תמיד איתו .
על פי זה מובן שלכן הקב”ה לא רצה להשאיר אותנו במצרים כי שם יש הכל ולא נסמוך על רבונו של עולם, ובארץ ישראל כשחסר משהו, אז אנו נצטרך להתפלל אליו וע”י זה נזכה להתקרב אליו. (ר’ צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק במדבר פרשת נשא)
