פרשת בראשית

משא ומתן באמונה

נאמר בפרשתנו (פרק ד פסוק ג – ה) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה’, וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה’ אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ, וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו…
המפרשים כולם שואלים מדוע לא פנה הקב”ה אל מנחת קין. אמנם רש”י כתב שקין הביא מפרי האדמה – מן הגרוע מפירות האדמה, אבל שאר המפרשים מיישבים שכשנדייק בלשון הכתוב נמצא שאצל הבל כתבה התורה שהביא מבכורות “צאנו” דהיינו משלו, משא”כ אצל קין נאמר שהביא מפרי “האדמה”, ולא אמר מפרי אדמתו הרי שלא נמנע עצמו מלהביא מן הגזל. ודרשו חז”ל על הפסוק “ראשית ביכור אדמתך” (משפטים כג יט) להוציא גזלן, וראיה שהיה קין חומד ממון אחרים, שהרי הרג את הבל מפני הירושה, כמו שכתב רש”י בפר’ נח ט שלאדם הראשון שני בנים היו לו, והרג קין את הבל בשביל ירושת העולם. לכן לא שעה ה’ אל מנחת קין כי הקב”ה שונא גזל ובפרט בקורבנות וכדברי ישעיהו הנביא (פרק סא פסוק ח) כִּי אֲנִי ה’ אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה.
פעם ביקרו משלחת עסקנים את ביתו של הגאון רבי חיים מוולאזין זצ”ל לדון ולהיוועץ עמו על יהודי אחד מאנשי הקהילה שסרח והידרדר עד שנהיה מוסר (מלשין לשרי המלוכה), ומיסב להם נזקים כבדים בהלשנותיו לשלטונות. עוד הם יושבים ומדברים והנה לפתע נמשכה מפת השולחן ארצה עם כל הכלי הזכוכית שעל גבה. האורחים היו מבוהלים ונבוכים, מי יודע איזה נזק הסבו לרבי חיים. מיד הרגיעם רבי חיים ואמר אל תבהלו רבותי, בטוחני שלא נשבר אפילו כוס אחד כי הכלים הללו בטוחים הם מפני כל נזק שכן הם נקנו בממון כשר. ואכן מבדיקת הכלים התברר שרבי חיים צדק. הוסיף רבי חיים ואמר לעסקנים אין זה מקרה שבדיוק במועד זה נגררו המפה והכלים ארצה, אין זאת כי אם רמז לפתרון בעייתכם כי אם ממונכם כשר הוא באמת ובתמים אין לכם כל סיבה לחשוש מפני “המוסר” כי לא תהיה לו שליטה להפסיד ממון כשר בהלשנותיו, כפי המחזה שנגלה כאן לעיניכם איש לרעהו.