בפרשתנו (פ”מה פ”יב) כשיוסף נגלה לאחיו אומר להם יוסף וְהִנֵּ֤ה עֵֽינֵיכֶם֙ רֹא֔וֹת “וְעֵינֵ֖י אָחִ֣י בִנְיָמִ֑ין כִּי־פִ֖י הַֽמְדַבֵּ֥ר אֲלֵיכֶֽם”. חז”ל (מגילה טז:) מסבירים שבמילים אלו יוסף מנסה משכנע את אחיו כי אין בלבו שום טרוניא או טענה אפ’ קטנה ביותר כלפיהם על מכירתו למצרים. כפי שאומר רבי אלעזר, שאמר יוסף לאחיו: כשם שאין בלבי על בנימין אחי שלא היה במכירתי – כך אין בלבי עליכם. כי פי המדבר אליכם, כפי – כן לבי.
הנה מגיע הרגע שהוא פוגש את אחיו שכביכול גרמו לו צער גדול. אדם אחר בקושי היה מסתכל בפניהם, וכולו היה תרעומות נגדם כיצד אתם לוקחים את אחיכם הקטן משליכים אותו לבור מלא נחשים ועקרבים ואח”כ ברחמים רבים מסכימים למוכרו לאורחת ישמעאלים.
לא כן יוסף שעומד בניסיון ותחת לנקום את נקמתו ולהוציא עליהם קצפו אומר להם לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים. יוסף רואה בכל מה שאירע לו את יד ההשגחה העליונה המסובבת כל הסיבות כדי שישימנו למושל במצרים, ולא רואה את האחים כאשמים במכירתו ואינו מחפש דרך להתנקם בהם.
וכך אומר המשגיח רבי ירוחם ממיר זצ”ל (בספרו דעת תורה בראשית ע’ רמז) שזה שאמר יוסף, ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה “כי האלהים”. הכרת ההשגחה הפרטית הייתה אצלו כל כך ברורה ופשוטה עד כי אין כאן אפילו שום אמצעי כי אם האלהים, ואם כן הרי שלא עשיתם כאן מאומה ומה לי לשאת שנאה ונטירה עליכם.
האחים שהתנכלו לו היו שליחי הקב”ה ולכן אין לכעוס עליהם אלא להבין שמאת ה’ הייתה זאת (תהילים קיח כג) וכשם שאין אדם כועס על האבן שפגעה בו, מאחר שברור שיש מי שעומד מאחורי האבן, כך בכל פגיעה על ידי אדם צריך הנפגע להבין שהקב”ה הביא לו זאת ומוטב שיבחן האדם עצמו מדוע אירע לו הדבר יותר מאשר לכוון את כעסו וחמתו כלפי הפוגע.
ספר החינוך (פרשת קדושים מצוה רמא) כותב שזוהי המהות של מצוות לא תיקום, שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא, ולא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא. על כן כשיצערהו או יכאיבהו ידע האדם בנפשו כי עוונותיו גרמו והשם יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו כי הוא אינו סיבת רעתו, כי העוון הוא המסבב. כמו שאמר דוד עליו השלום [שמואל ב’ ט”ז, י”א] הניחו לו ויקלל כי אמר לו השם יתברך, ותלה העניין בחטאו ולא בשמעי בן גרא. ועוד נמצא במצוה תועלת רב להשבית ריב ולהעביר המשטמות מלב בני אדם, ובהיות שלום בין אנשים יעשה השם שלום להם.
נסיים בדברי הספורנו: בביאור דברי יוסף “ועתה לא אתם שלחתם” – הנה בראותכם תכלית אלֹהִי שלא היה מושג בזולת אלה הסבות הקודמות “אין ספק שהסבות הקודמות היו גם כן ברצון אלהי לסבב זה התכלית”!
