אחד מהיסודות האיתנים ביהדות, היא ההכרה ושיוך טוב העולם אל בורא העולם יוצר כל. כל יהודי נדרש לשבח ולהודות לה’ על טוב העולם הנפלא שנברא למענו. להפגין הכרה זו תקנו חכמים “ברכות” הנאמרות לפני כל “השתמשות” והנאה מפרי העולם הזה. החל מברכות השחר, וכלה בברכות באירועים של לידה וחלילה מוות.

“ברכת הראיה” מאופיינות ברגש התפעלותי מתופעות טבע, ומראות מרנני לב של יופי הבריאה וססגוניותה. חכמי ישראל נדרשו לקשר את קורת הרוח של הנאת הראיה לשורש אמוני בבורא העולם יוצר הכל.

כך מופיע בתלמוד (ברכות נד.): “על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה (מעשה) בראשית. רבי יהודה אומר, הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול, בזמן שרואהו לפרקים…”. הלכה זו נפסקה להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים, רכח).

מדברי התלמוד עולה, כי על הרים; גבעות; ימים; ונהרות, נוסח הברכה הוא “עושה מעשה בראשית”, ואילו על “הים הגדול” יש לברך ברכה בנוסח מיוחד “שעשה את הים הגדול”.

ים תיכון:
פוסקי ההלכה נבוכו מה הכוונה “ים הגדול”. לדעת השולחן ערוך הכוונה לים התיכון שמפאת סמיכותו לארץ ישראל נקרא ‘גדול’. וכן ההכרע מעיקר הדין לבני עדות המזרח (הלכה ברורה). ברם, המשנה ברורה (שם) צידד כי “הים הגדול” הכוונה לאוקיאנוס המתפרס בשטח גיאוגרפי עצום, ואילו על ים התיכון יש לברך “עושה מעשה בראשית”. וכן הכריע מספק בילקוט יוסף (רכח).
בגין הספק יש שהציעו (הליכות שלמה) כי תחילה יש לברך את ברכת “עושה מעשה בראשית” ומיד לאחריה להוסיף “שעשה את הים הגדול”.
להלכה: לבני אשכנז, יש לברך “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית”. ולבני עדות המזרח, מספק יש לברך בלא הזכרת שם שמים. אך, המברך “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם שעשה את הים הגדול” עם הזכרת שם שמים, יש לו על מי לסמוך שכן עיקר הדין.

אוקיאנוס:
לכל הדעות על ים האוקיאנוס (השקט; ההודי; והאטלנטי) ניתן לברך “שעשה הים הגדול” (הלכה ברורה, שם).

ים האדום והכנרת.
על הים האדום (ים סוף – מפרץ אילת) וכן על ים כנרת יש לברך “עושה מעשה בראשית”.

ים המלח:
על ים המלח לא מברכין כלל. היות והוא לא נברא בבריאת העולם, אלא הוא כעבור זמן (רש”י, בראשית יד, ג).

נהרות:
שני תנאים קבעו הפוסקים שיש לברך עליהם ברכת “עושה משעה בראשית”. 1) שהם זורמים כטבעם בלא שבני אדם שינו את אפיק זרימתם. 2) שיהיו גדולים כמו נהר פרת. לפיכך, על נהרות גדולים כדוגמת הנילוס, הוולגה, הריין, האמזונס והמיסיסיפי, יש לברך. אך על נהרות קטנים כנהר הירדן, הירקון ודומיהם, אין לברך שכן אינם מרשימים כל כך.

הרים וגבעות:
התנאי המאפשר ברכת “עושה משעה בראשית” על הר, הינו שיהיה גבוה ומרשים במיוחד, כגון החרמון, תבור, גמלא, ארבל, מצדה וסרטבה. אך על הרים שאינם מרשמים בגובהם אין לברך.

כל כמה זמן יש לברך ברכות אלו?
מתוך דברי התלמוד (לעיל): “אומר ברוך שעשה את הים הגדול, בזמן שרואהו לפרקים”, העלו הפוסקים כי יש לברך אחת ל 30 יום בלבד. שכן ראיה נוספת בתוך פרק זמן זה אין בכוחה להוליד התפעלות אצל האדם.

© הרב איתיאל כ”ץ