בפרשתנו התורה מספרת שאברהם נאלץ לרדת למצרים בציווי ה’ יתברך ומחשש שמא יראו את שרה אשתו שהיא יפת תואר יהרגו אותו ואותה יחיו. לכן ביקש אברהם משרה שתאמר שהיא אחותו וכך היה. אלא שבעקבות זאת שחשבו ששרה אישה רווקה והיא אחות אברהם נלקחה שרה למלך פרעה, ובתמורה לכך נתן פרעה לאברהם מתנות וכמו שנאמר בפרשה (פרק יב פסוק טז) וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים.
והנה הפשט הפשוט הוא שפרעה היטיב לאברהם אבינו. כמו שפירש רש”י בפרשה, שלאברם היטיב פרעה ובעבורה ונתן לו מתנות, דהיינו נראה שכל ההטבה אינה נזקפת בזכות ששרה אשתו של אברהם אלא רק בעקבות שפרעה חמד את שרה ולכן הוא נתן מתנות לאחיה אברהם.
אבל חז”ל מלמדים אותנו אחרת, בגמ’ מסכת בבא מציעא (נט.) דרשו חז”ל אמר ר’ חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר ולאברם הטיב בעבורה. וכן נאמר במדרש משלי (פרק לא) אין הברכה שורה אלא בזכות האישה שנאמר ולאברם היטיב בעבורה.
חז”ל מלמדים שהברכה שהייתה אצל אברהם איננה בזכות פרעה, אלא הברכה באה “מה’ יתברך בזכות שאברהם כיבד את אשתו שרה” אלא שהגורם הוא לברכה היה פרעה (כן כתב המהרש”א).
ועוד נאמר בגמ’ אמר רבא לבני עיר מחוזא: כבדו את נשותיכם, כי על ידי כך תשרה הברכה בביתכם, ותתעשרו. וכך נפסק ברמב”ם (הלכות אישות פרק טו הלכה יט) וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז.
ונסיים בסיפור המסמל את חוכמתה של האישה שגרמה לברכה בביתה וכפי שמובא במדרש ילקוט שמעוני רות (רמז תרז). מעשה בחסיד אחד שהיה עני, והיה חורש בשדה ופגע בו אליהו הנביא, ונדמה לו כמו ערבי, אמר לו אליהו, יש לך שש שנים טובות בעושר וכבוד, אימתי אתה מבקש אותם, עכשיו או בסוף ימיך. אותו חסיד חשב אותו לקוסם, אמר לו, הפטר מעלי, כי אין לי מה לתת לך, וחזר אצלו אליהו שלש פעמים, בפעם השלישית אמר לו, אלך ואמלך באשתי. הלך אצל אשתו, אמרה לו, אמור לו, אני רוצה אותם עכשיו, אמר לו אליהו לך לביתך, ואין אתה מגיע לפתח ביתך עד שתראה ברכה פרוסה בביתך, כשחזר לביתו מצא את בניו, שגילו אוצר של דינרי זהב, ונתעשר עושר רב. מה עשתה אשתו הכשרה, אמרה הואיל ומשך הקדוש ברוך הוא עלינו חוט של חסד, ונתן לנו ממון רב שיספיק למזון ופרנסה של שש שנים, נעסוק בגמילות חסדים ובצדקה. קראה לבנה הקטן, ואמרה לו, כתוב בפנקס כל מה שאני נותנת לצדקה וגמילות חסדים, וכן עשה. לסוף שש שנים בא אליהו אל אותו חסיד שישב ולמד בבית המדרש, אמר לו, כבר הגיעה השעה שאטול מה שנתתי לך, אמר לו, כשם שכשנטלתי ממך העושר לא נטלתי אלא מדעת אשתי, אף כשאני מחזיר לך לא אחזיר אלא מדעת אשתי, בוא עמי ונודיע לה, כשהגיעו אצלה, אמרה לו לאליהו, לך ואמור להשם יתברך ששלח אותך הנה, אם מצאת בני אדם נאמנים יותר מאתנו הרינו מחזירים לך פקדונך, ראה הקדוש ברוך הוא את הצדקות וגמילות החסדים שהרבו לעשות. והוסיף להם טובה על טובה עד סוף ימיהם. לקיים מה שנאמר, והיה מעשה הצדקה שלום.
