התוספות בברכות ב. (ד”ה מאימתי) הקשו היאך אנו מתפללין תפילת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. ותירצו דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפילת המנחה עד הערב. והיא מחלוקת תנאים לקמן (כו, א) חכמים סברי שזמנה עד הערב, ורבי יהודה סבר עד פלג המנחה שהוא שעה ורבע קודם הלילה[1].
דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד
ובגמרא[2] לא נפסקה הלכה לא כרבי יהודה ולא כחכמים, ועל כן מסקנתה ‘דעבד כמר עבד, דעבד כמר עבד’. ומכל מקום כתבו הראשונים[3], דאין לנהוג פעם כמר ופעם כמר, שהלא הם סתירה זה לזה[4], אלא אם רצה לנהוג כחכמים ינהג הכל כדבריהם, ואם כרבי יהודה, לא ישנה ממנהגו. וכן פסק השו”ע[5] שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, ואם עושה כרבי יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה, אלא קודם פלג דווקא[6].
מח’ בשיטת חכמים
ובשיטת חכמים שאמרו עד הערב, למדו השו”ע והרמ”א[7] שזמנו עד צאת הכוכבים, אמנם, המשנ”ב[8] כתב, דהוא לאו דווקא, שהרי רבע שעה קודם צאת הכוכבים שהוא בין השמשות, וודאי אי אפשר להתפלל מנחה, אלא הכוונה סמוך לזה. ויש[9] פוסקים רבים שחולקים בזה ודעתם שתפלת המנחה הוא רק קודם שקיעת החמה, ולכן לכתחילה צריך כל אדם ליזהר להתפלל קודם שקיעת החמה דוקא דהיינו שיגמור תפלתו בעוד שלא נתכסה השמש מעינינו[10], ובדיעבד ושעת הדחק גדול יוכל לסמוך על דעת המקלים להתפלל אחר שקיעה עד רבע שעה קודם צאת הכוכבים, אך כל מה שיכול להקדים מחויב להקדים כדי שלא יכנס בספק בין השמשות.
ובשו”ת אגרות משה[11] כתב לדינא דאין להתפלל אחר שקיעה, אלא אם הוא בשעת הדחק שאז יכול לסמוך על המקלים, ובשו”ת יביע אומר[12] נשאל אודות סוף זמן תפילת מנחה, ומה דינו של מי שנתאחר ויודע שסיום תפילתו תהיה אחר שיעבור הזמן, וכתב, שראה[13] לחד צורבא מרבנן שלפי הבנתו מפוסקים רבים סוף זמן מנחה הוא רק עד השקיעה, ולאחר מכן צריך להתפלל ערבית שתים, אבל באמת לא כן הוא, אלא שלהלכה למעשה, זמן מנחה נמשך עד צאת הכוכבים, ולא עוד, אלא שאם התחיל בתוך זמן בין השמשות ובאמצע תפלתו הגיע זמן צאת הכוכבים גומר והולך אפילו בלילה, ושכן מבואר בשו”ת הגאונים[14] בשם רב שרירא ורב האי. ואפילו אם עדיין לא התחיל להתפלל מנחה, והוא קרוב לסוף בין השמשות באופן שיודע מראש שבאמצע תפלתו יגיע זמן צאת הכוכבים, רשאי להתחיל ולגמור תפלתו. ודלא כשו”ת רב פעלים[15] שהחמיר בזה. וכן עיין שכתב בשו”ת יחווה דעת[16] דמצווה מן המובחר להתפלל מנחה בצבור מבעוד יום לפני שקיעת השמש. ומכל מקום אם שהו מלהתפלל מנחה והמתינו למניין כדי להתפלל בצבור, רשאים להתפלל גם אחר שקיעת השמש, בתוך שיעור מהלך שלשת רבעי מיל, שהם שלש עשרה דקות וחצי בשעות זמניות, ומוטב להתפלל בצבור גם לאחר השקיעה, מלהתפלל יחיד קודם שקיעה, שתפלת הצבור נשמעת ומתקבלת תמיד לפני הקדוש ברוך הוא.
הזמן בין שקיעת החמה לצה”כ
ואמנם, מה שנקט שיעור שלוש עשרה דקות וחצי הוא לשיטת השו”ע[17] דפסק כרבינו תם[18] שמשעת שקיעת החמה, שהשמש מתכסית מעינינו ואינה נראית על פני הארץ, במשך שיעור מהלך שלשה מיל ורביע דהיינו חמישים ושמנה דקות וחצי, יום גמור הוא לכל דבר, ורק לאחר מכן מתחיל זמן בין השמשות, שהוא ספק יום ספק לילה, ונמשך כשיעור מהלך שלשת רבעי מיל דהיינו שלש עשרה דקות וחצי, ולאחר מכן הוא זמן צאת הכוכבים שהוא לילה ודאי[19]. אבל מנהג העולם דסמכינן עד שמונה עשרה דקות, וכן עיין באור לציון[20] שפסק דלכתחילה יש להתפלל מנחה עד השקיעה, ובדיעבד עד שלוש עשרה וחצי דקות זמניות לאחר השקיעה, ולא יתפלל יחיד לפני השקיעה אם יש ציבור אחר השקיעה, ואם עבר שלוש עשרה וחצי דקות יכול עוד להתפלל, ויעשה תנאי שכתב הביאור הלכה[21], שאם הוא יום תפילה זו תהיה תפילת מנחה, והבאה תהיה ערבית, ואם לילה הוא, תפילה זו תהיה ערבית, והבאה תהיה תשלומין למנחה[22].
אליבא דהלכתא
עיקר זמן תפילת המנחה
עיקר[23] זמן תפילת המנחה הוא מתשע שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י”א שעות זמניות[24] חסר רביע[25]. ויש[26] לכל אחד משניהם קולא וחומרא, שלענין מנחה דעת רבי יהודה לחומרא שאין להתפלל מנחה אחרי פלג המנחה, אבל ממילא יש קולא שמשם ואילך נחשב כלילה לעניין שיוכל להתפלל תפילת ערבית[27]. ולרבנן הוי קולא לעניין תפילת מנחה שמתפללים עד הערב, וממילא הוא חומרא לעניין תפילת ערבית שאין להתפלל קודם חשיכה.
דעבד כמר עבד וכמר עבד
מצוה[28] מן המובחר לחוש לדעת פוסקים רבים וליזהר להתפלל תפילת מנחה קודם שקיעת החמה דווקא, דהיינו שיגמור תפילתו בעוד שלא נתכסה השמש מעינינו, ואמנם להלכה[29] פסקינן שיכול אדם להתפלל מנחה כשיטת רבי יהודה או כשיטת רבנן, והוא שלא[30] ינהוג פעם כך ופעם כך וכל שכן שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג המנחה כרבנן וערבית קודם צאת הכוכבים, אלא אם[31] עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה. ואם עושה כרבי יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה אלא[32] קודם פלג דווקא שהוא[33] שעה שלמה ועוד רביע קודם שיסתיימו י”ב שעות.
עכשיו שנהגו להתפלל עד הלילה
עכשיו[34]שנהגו להתפלל תפילת מנחה עד בין[35] השמשות שהוא ספק לילה, אין להתפלל תפילת ערבית קודם שיגיע סוף[36]זמן שקיעת החמה. ואם[37] בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. אבל קודם פלג אפילו בדיעבד לא יצא, וכתבו[38] האחרונים דיש לסמוך להקל שלא לחזור ולהתפלל אף אם התפלל שעה ורביע קודם שקיעת החמה.
בשעת הדחק
בשעת[39] הדחק, גם[40] מי שדרכו תמיד להתפלל מנחה אחר פלג המנחה, מכל מקום יכול להתפלל גם תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה. ומכל[41] מקום אין להקל בזה אלא רק אם באותו היום התפלל מנחה קודם פלג, אבל אם באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי דסתרי באותו יום גופא. וכל[42] זה אם מתפלל ביחידי אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה.
מדינות הנוהגות להתפלל ערבית מפלג
כתב הרמ”א[43] שבאותן מדינות שנוהגים להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך, ואפילו[44] ביום אחר לא יתפלל מנחה אחר פלג, כיון שתמיד מחזיק אותו זמן לזמן תפלת הערב, אפילו אם בדעתו באותו היום להתפלל מעריב אחר צאת הכוכבים. ובדיעבד[45] או בשעת הדחק, מותר[46] לו לכתחילה להתפלל מנחה עד סמוך[47] לצאת הכוכבים[48], אבל יזהר שבאותו היום יתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים, אם לא שהוא בציבור ויהיה טורח לקבצם שנית כשילכו כל אחד לביתו.
[1] שהרי תשע שעות ומחצה, הם שעתיים וחצי קודם שעה י”ב, ונמצא שחצי מזה הוא שעה ורבע. משנ”ב סימן רל”ג ס”ק ג.
[2] דף כז, א.
[3] רבינו יונה שם, וכן עיין בסוגיין בדברי התוספות דיבור המתחיל מאימתי.
[4] ויש לכל אחד משניהם קולא וחומרא, דלענין מנחה דעת ר’ יהודה לחומרא, דאין להתפלל מנחה רק עד פלג המנחה, אבל ממילא יש קולא לעניין מעריב דמשם ואילך נחשב כלילה, לעניין שיוכל להתפלל תפלת מעריב, (רק התפלה עצמה דאילו זמן קריאת שמע של ערבית לכולי עלמא בצאת הכוכבים הוא) ולרבנן הוי קולא לעניין תפלת המנחה, דמתפללין עד הערב, וממילא חומרא לעניין תפלת הערב, דאין להתפלל קודם חשיכה. משנ”ב שם ס”ק ה.
[5] שם.
[6] משנ”ב ס”ק ז.
[7] השו”ע סימן רלג שם כתב עד הלילה, וברמ”א כתב צאת הכוכבים, כן עיין במשנ”ב שם ס”ק יד.
[8] שם.
[9] משנ”ב שם.
[10] ידועה מחלוקת רבינו תם והגאונים לעניין שקיעת החמה וצאת הכוכבים, דשיטת רבינו תם (שבת דף לד – לה ופסחים דף צד, א) שיש שתי שקיעות, שקיעה ראשונה מתכסית השמש מעינינו, ושקיעה שנייה נשקע אור השמש מרוב הרקיע. ומן השקיעה הראשונה עד צאת הכוכבים יש מהלך ארבעה מילין, שהוא שבעים ושתים דקות, ומשקיעה שנייה עד צאת הכוכבים יש שלושת רבעי מיל, ומשקיעה ראשונה לשנייה הוא מהלך שלשה מילין ורביע, ולדבריו, מן השקיעה הראשונה ועד השנייה השקיעה השנייה עדיין הוא יום גמור, ומן השקיעה השנייה ועד שמתחיל הלילה זהו בין השמשות שזמנו נמשך שלשת רבעי מיל, וכן נקט להלכה השו”ע (אורח חיים סימן רסא, ב), אבל בביאור הלכה (שם) הביא לדעת הגאונים שיש רק שקיעה אחת, ומן השקיעה שלנו מתחיל בין השמשות, ונמשך שלשת רבעי מיל ואחר כך הוי לילה, עיין בזה עוד להלן בדף זה, בחישובי הזמן משקיעת החמה עד צאת הכוכבים.
[11] אורח חיים חלק א סימן כד.
[12] חלק ז אורח חיים סימן לד.
[13] חלק ח אורח חיים סימן כג.
[14] ליק, סימן נא.
[15] חלק א אורח חיים סימן ה.
[16] חלק ה סימן כב.
[17] סימן רסא, ב.
[18] בתוספות שבת דף לה, א דיבור המתחיל תרי תילתי מיל.
[19] והסכימו לשיטתו הראב”ד, הרמב”ן, הרשב”א, הרא”ה, הריטב”א, הר”ן, והרב המגיד, וכן המאירי, והסמ”ג, והרוקח, והרא”ש, והמרדכי, ורבינו פרץ, ורבינו ירוחם, ומהר”ח אור זרוע בסימן קפו, עיין שהביאם בשו”ת יביע אומר חלק ז שם ובחלק ב אורח חיים סימן כא, ודן בהם ובשיטות החולקים באריכות.
[20] אורח חיים תשובות ב פרק טו, ד.
[21] סימן רלג, א.
[22] ועיין עוד להלן בשיטות החלוקים בחישוב הזמן משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים.
[23] שו”ע שם.
[24] רמ”א, וכתב דאף אם היום ארוך משערינן לי”ב שעות והם נקראים שעות זמניות, וכן כל מקום ששיערו חכמים בשעות, משערינן לשעות אלו. ועיין במגן אברהם ובמשנ”ב ס”ק ד דבשיעור זה יש מחלוקת בין הפוסקים אם מחשבים י”ב שעות מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, וממילא לרבי יהודה מותר להתפלל מנחה עד שעה ורביע קודם צאת הכוכבים ולרבנן עד הלילה (כסתימת המחבר כאן ובסימן תמ”ג גבי איסור הנאה מחמץ ביום י”ד בניסן), או שמחשבים מנץ החמה עד שקיעתה וממילא לרבי יהודה אינו מותר להתפלל מנחה רק עד שעה ורביע קודם השקיעה ולרבנן עד השקיעה.
[25] שזמן מנחה קטנה הוא שתי שעות ומחצה [דהלא הוא מט’ שעות ומחצה עד סוף י”ב שעות] ונמצא דפלג המנחה הוא שעה שלמה ועוד רביע; משנ”ב ס”ק ג.
[26] משנ”ב ס”ק ה.
[27] אבל לא קריאת שמע, שזמנה לכול”ע משעת צאת הכוכבים. שם.
[28] עיין מה שהבאנו בסימן, ובמשנ”ב ס”ק יד.
[29] שו”ע שם.
[30] מגן אברהם ס”ק ה.
[31] שו”ע שם.
[32] משנ”ב ס”ק ז.
[33] עיין לעיל הערה לה.
[34] שו”ע שם.
[35] משנ”ב ס”ק ח.
[36] משנ”ב ס”ק ט, וכתב שם שהוא לדעת המחבר בסי’ רס”א זמן מועט קודם צאת הכוכבים ואע”ג דגם אז אין להתפלל עד צאת הכוכבים ממש דמקודם לכן הוי רק ספק לילה וכדלקמן בסימן רל”ה בהאי פורתא לא דק.
[37] שו”ע שם.
[38] משנ”ב ס”ק י.
[39] שו”ע שם.
[40] משנ”ב ס”ק יא.
[41] שם מעולת תמיד ואליה רבה.
[42] שם ממגן אברהם ומגן גיבורים.
[43] שם.
[44] משנ”ב ס”ק יב.
[45] רמ”א שם.
[46] משנ”ב שם.
[47] משנ”ב ס”ק יד.
[48] ועיין בסוף הסימן התנאי שצריך לעשות וכמתבאר בביאור הלכה.
