בע"ה

תפלה ביו"ט שני עם מניין בני חו"ל

שאלה:

אדם שהזדמן לתפילת מנחה ביום טוב שני בארץ ישראל למניין של בני חו"ל המתפללים תפילת יו"ט, האם יוכל להתפלל עמהם תפילת חול בלחש ויחשב לו כתפלה בציבור, וגם אם כן האם בכל אופן יש עדיפות לחפש מניין אחר המתפלל תפילת חול ?

תשובה:

המתפלל תפילת מנחה של חול עם ציבור שמתפלל תפילת מנחה של יו"ט יחשב תפלה בצבור, אך אם יש לו אפשרות להתפלל עם צבור כחיובו, עדיף.

הרחבה ומקורות: רבות דובר בפוסקים במעלת תפלה בבית כנסת ובצבור עפ"י המתבאר בגמ' (ברכות ו. ח. ועוד) ובשו"ע שפסק עפ"ז 'ישתדל אדם להתפלל בבית כנסת עם הצבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת, יכון להתפלל בשעה שהצבור מתפללים' (או"ח ס"צ ס"ט).

ומבואר בדברי הפוסקים שמעלת תפלה בצבור הוא עצם זה שעומדים עשרה אנשים ומתפללים יחד, אף שאין אומרים אותם מילים או אותו נוסח, שהרי על כרחך כשמתפללים בלחש כל אחד בקצב שלו, אחד אוחז ברפאינו והשני בעל הצדיקים וכו' (עי' אג"מ או"ח ח"ג ס"ד, ושם גם תמה על פמ"ג שסובר שתפלת צבור הוא דווקא אם מתחיל יחד עם הצבור[1]), עוד מובא בשם הגרשז"א (הליכות שלמה, תפלה פ"ה סכ"ב) שהקובע מקום תפלתו בבכ"נ שבו הנוסח שונה מנוסח אבותיו אינו רשאי לשנות נוסח תפלתו, וכן (שם סכ"א) לגבי בני א"י וחו"ל שיתפללו בלחש בעניין הגשמים כמקומם. היוצא מדבריו שיכולים הצבור להתפלל אותה תפלה בנוסחאות שונות ואפילו באופן שחלק מהציבור יצטרכו לחזור על תפילתם אם יתפללו כאחרים כגון שלא שאלו הגשמים בזמן שבארץ ישראל שואלים על הגשמים ובחו"ל עדיין לא, ומתפללים במניין אחד בארץ ישראל.

ויעויין עוד בדברי מ"א (ס"צ סקי"ז) ע"פ הגמ' בע"ז ד: לגבי יחיד המתפלל בביתו ומכוון לשעה שהציבור מתפללין שצריך לכוון לזמן אותה תפלה, ואם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מקרי בשעה שהצבור מתפללין, אך כתב הצל"ח (ברכות ו.) שאם הוא עמהם בבית הכנסת ומתפלל שחרית בעת שהם מתפללים מוסף תפלתו נשמעת עם הצבור, והביאו המ"ב בסק"ל שם[2]. ובסי' רל"ו סקי"א פסק המ"ב ע"פ הפמ"ג (ולא כמשתמע מהמ"א שם סק"ג) שהבא לבית כנסת שמקדימין להתפלל בו ערבית מבעוד יום והוא לא התפלל מנחה ויהיה לו מניין אח"כ לתפלת ערבית בלילה, יתפלל מנחה בשעה שהצבור מתפללין ערבית, ותפלת ערבית יתפלל אח"כ כדינה עם הצבור בלילה, ועי' אג"מ (או"ח ח"ג סי' ל"ז) שאמנם בע"ש כשהציבור קיבלו שבת נפסק בשו"ע (רס"ג סט"ו) שזה תרתי דסתרי ואינו יכול להתפלל מנחה כשהציבור מתפלל ערבית, אך שם הוא משום שאין התפילות שוות שזה תפלת חול וזה תפלת שבת, משא"כ ביום חול.

מתבאר מהנ"ל שהמתפלל עם הציבור אף אם הן תפלות שונות נחשב תפלה בצבור מלבד ערב שבת אחר פלג המנחה שלהתפלל מנחה ומעריב באותו הזמן הוא תרתי דסתרי מבחינת התפילות ומבחינת קודש וחול. וע"כ גם בנידון הנ"ל ביו"ט שני ישנה מעלת תפלה בצבור אף שהתפילות שונות, מ"מ כל אחד מתפלל תפלת מנחה כחיובו. וכך מצאתי בדברי הפר"ח בס"ס תצ"ו: 'כשהלכתי למצרים ודעתי לחזור לא"י… הלכתי לבית כנסת והתפללתי תפלת י"ח דכיון דהוי בלחש כצנעה דמי.. והתחלתי להתפלל קודם שיתחילו הם דהאריכות אחר שמסיימים בו הכל יש בו היכר טפי מההתחלה', אמנם אין זה ראיה גמורה כי יתכן שהעדיף מעלה זו מאשר להתפלל ביחיד[3], ויתכן גם שמחמת מעמדו לא יכל להעדר, ואין להוכיח לכל אדם או למקרה כנידון הנ"ל שיכל אח"כ להתפלל במניין המתפללים כחיובו. וראיתי עוד בספר יו"ט שני כהלכתו (פ"ט ס"ו) שהביא בשם הגרשז"א והגרי"ש אלישיב שבן חו"ל הנמצא בא"י ומתפלל במניין של בני א"י, נחשבת תפלתו תפלה בצבור, (אמנם במקרה הפוך של בן א"י הנמצא בחו"ל הביא (שם פ"ג) שנחלקו, ודעת הגרשז"א שאינה נחשבת תפלה בצבור, ועי' בהערה מש"כ לענ"ד בכוונתו[4]).

ומ"מ נראה לומר שדבריהם במקום שאין מניין אחר המתפללים כחיובו, אך באופן שיוכל להתפלל במניין אחר כנידון הנ"ל ביו"ט שני בארץ ישראל, אף שאם יתפלל עם בני חו"ל יחשב כתפלה בצבור, לכתחילה יעדיף צבור המתפללים תפלת יום חול, ויצא ידי חובה כראוי אף לדברי המ"א הנ"ל, וכן כדי שלא יורגש (מחמת אריכות תפילתו) שמתפלל שונה מהציבור וכפי שחשש הפר"ח הנ"ל וע"כ התחיל תפילתו קודם הציבור, ע"ש.[5]

[1] וע"ע ב"ח (סי' רל"ו ס"ג) בשם רש"ל שהשמש יקדים תפלתו שיוכל להגיע ליעלה ויבוא קודם הקהל ויכריז בתפלתו, וע"ע פר"ח (בסי' תצ"ו) שיובא בהמשך.

[2] אמנם יש שהסבירו בדעת הצל"ח שלא נחשב לתפלה בצבור ממש אלא כמעלת המתפלל בשעה שהצבור מתפללין, וכמשתמע מדברי מ"א סי' רל"ו סק"ג, אך עי' א"ר (רל"ו סק"ז) דפליג וס"ל שנחשב תפלה בצבור, וכך למד בדבריו בשו"ת מנ"י ח"ו סל"ו, וע"ע שם.

[3] יעויין בכל הפוסקים שאף אם יש עשרה מבני א"י בחו"ל לא יעשו מניין לעצמם, שלא יתפרסם הדבר ויבואו בני חו"ל לזלזל ביו"ט שני (כגון הר צבי ח"ב סי' ע"ח, תשובות והנהגות ח"א סי' שי"ז, חזו"ע יו"ט עמ' קט"ו. וע"ע שבט הלוי ח"ט סי' קכ"ד בסיטואציה מסוימת שהתיר).

[4] ע"ש הע' כ"ו שרוצה ליישב הסתירה לכאורה בדברי הגרשז"א ע"פ הנפסק בשו"ע (רס"ח ס"ב) שאם טעה בתפילת שבת והתחיל בברכה של חול גומר אותה ברכה מהטעם שבדין הוא דבעי לצלויי י"ח ברכות בשבת כבחול ולהזכיר קדושת היום בעבודה כמו בר"ח וחוה"מ, ורק משום כבוד שבת לא הטריחוהו וכו' וה"ה בכל זה לעניין יו"ט (א"ר), ולפ"ז יש לחלק בפשיטות שבן א"י בחו"ל שהוי חול אצלו אין לו שייכות לתפלת הצבור שמתפללים תפלת יו"ט, וע"כ אף אם יתפלל עמהם לא חשיב תפילה בצבור משא"כ איפכא בן חו"ל בא"י יש לו שייכות לתפלת י"ח שמתפללים, וע"כ יחשב תפלה בציבור (ומעין זה יישב אף בספר 'אשי ישראל').

ולענ"ד חילוק זה תמוה שהרי אם המתפלל תפלת יו"ט יש לו גם שייכות לתפלת י"ח א"כ אף בן א"י בחו"ל יש להם שייכות באותה תפלה, ועצם ההלכה הנ"ל שטועה בתפלת שבת או יו"ט והתפלל של חול ששייך בתפלת חול הוא אף כשמתפלל בצבור. ועוד הלא המתפלל שחרית כשהצבור מתפלל מוסף שבזה וודאי אין שייכות בין התפילות (ע"ש ס"ו ומ"ב סקט"ו), ובכל אופן נחשב תפלה בצבור כמובא לעיל, על כרחך שכדי שיחשב תפלה במניין אין צריך שיהיה שייכות בין התפילות אלא עצם זה שעומדים ומתפללים יחד. ואולי לא התכוון הגרשז"א אלא רק לגבי שחרית ביום שמניחים בו תפילין שלא יתפלל עמם כי לא יוכל להניח תפילין בתפלת שמנ"ע, ולהתפלל עם תפילין עדיף מתפלה בצבור כמבואר במ"א סי' ס"ו סקי"ב ובמ"ב שם, וכפי ששמע משמו בעל השש"כ (ע"ש פל"א הע' פ"ט), ואם לא היה נחשב תפלה בצבור כלל לא צריך להגיע לטעם הנחת תפילין.

[5] (אחר כתבי זאת הזדמן לי לראות בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' רי"א) שדן במעין זה, ודעתו נוטה שאינו נחשב תפלה בצבור, אך מאידך אין עליו חיוב לחזר אחר מניין בריחוק מיל משום שגם בתפלה עמהם יש כמה מעלות המועילות בתפלה, ע"ש. והנראה לענ"ד כתבתי).