השקעת גרגירי קפה שחור בשבת
לכבוד הגברת שתחי'.
אודות שאלתכם במה שמצוי בהכנת קפה "שחור" שישנם גרגירי קפה שלא נמסו והם צפים על גבי הקפה, האם מותר בשבת לגרום להם לשקוע, על ידי ערבוב בכפית או על ידי שמכים עם הכוס על השולחן וכדומה, ומה הנימוקים לכך.
תשובה: בהיות ובדרך כלל רוב בני האדם לא מקפידים לשתות את הקפה גם בלי להסיר את הגרגירים, מותר להשקיעם על ידי ערבוב או הכאה בכוס.
אך אם השותה מקפיד בדרך כלל שלא לשתות את הקפה בלא להסירם או להשקיעם כשהגרגירים צפים למעלה, אף שמעקר הדין המיקל יש לו על מה לסמוך להשקיעם בשבת על ידי כפית או על ידי הכוס, מכל מקום ראוי ונכון להמתין מעט עד שישקעו מעט בכדי שיכול לשתות את הקפה כפי שהוא, ואז יוכל לערבב בכפית או להכות בכוס בכדי ששאר הגרגירים ירדו למטה.
אמנם כל האמור הוא שרוצים להשקיעה את גרגרי הקפה על ידי ערבוב בכפית או בהכאה בכוס, אבל לנפח בפיו בכדי שהגרגירים יזוזו לצד ויוכל לשתות את הקפה מותר בכל עניין.
הנימוקים לכך: הנה מובא בשולחן ערוך הלכות שבת (סימן שיט סעיף י), יין שיש בו קיסמין דקים והם בכמות מועטת שרוב בני האדם והוא מכללם (כמבואר בביאור הלכה שם בד״ה הואיל) לא מקפידים לסננם ושותים את היין בלא סינון מותר לסנן את היין.
דוגמא נוספת כתב המשנה ברורה (שם ס״ק לד) בשם האחרונים שאם כתשו שקדים ועשו מהם משקה ונשארו שם חתיכות קטנות של שקדים מותר לסנן את המשקה משום שהוא ראוי לשתייה גם בלא סינון.
וטעם ההיתר הוא משום שאם לא מקפידים על הפסולת היא בטלה למשקה ונחשבת לחלק ממנו, והוי מין אחד ואין ברירה בדבר אחד שמחלקים אותו לשניים. ואם מקפידים על הפסולת היא לא בטלה וממילא יש כאן משקה ופסולת, והבורר את הפסולת מהמשקה חייב משום בורר.
וא״כ גם בנידון שאלתנו אם כמות גרגירי הקפה היא כזאת שרוב בני האדם וגם השותה בכללם, שותים את הקפה מידי פעם גם בלא להסיר את הגרגירים אלא שעכשיו הוא רוצה להסירם כיון שנוח לו יותר לשתות את הקפה בלי הגרגירים מותר לו להסירם.
אך אם הם בכמות שרוב בני האדם לא שותים את הקפה עד שישקעו גרגירי הקפה או שהוא מקפיד שלא לשתותו כך אסור לו לגרום שהגרגירים ישקעו מדין בורר. ואין לחלק בין אם מוציא את הגרגירים מהכוס שזה ודאי בורר (אם בורר את הגרגירים בלי משקה) לבין אם גורם להם לשקוע כיון שמ״מ מוציא את הפסולת ממקום שהיא מעורבת בו למקום אחר עיין רש״י בשבת (דף צה ע״א ד״ה המחבץ) ומ״א (סי׳ שיט ס״ק יד).
אלא שכתבנו שהמיקל יש לו על מה לסמוך גם כשמקפיד שלא לשתות בלי להשקיע את הקפה בהסתמך על מה שכתב הרה"ג הרב שלמה זלמן אויערבך זצ״ל בשולחן שלמה (סימן שיט סק״ח אות ג׳) שמדוע מי שסוחט מים מבגד אינו חייב משום בורר ורק משום סוחט, ותירץ שמשום שאף אם לא יסחטו הבגד המים עתידים להתאדות, והרי זה כבורר דבר שאמור להתברר מאליו, ולכן אין איסור בורר וא"כ ה״ה הכא בהורדת גרגירי הקפה למטה, כיון שעתידים לרדת הגרגירים מאליהם לא חשיב במקרה שכזה כמעשה ברירה.
ומה גם שיש לצרף דברי המהרי"ט צהלון (סוף סי' רג) בדין כוס יין שנפל בו זבוב או צירעה מותר להסירו, בידו או על ידי כפית, כי אין דרך ברירה בלח, אלא משמר בלח ובורר ביבש, ואין כאן בית מיחוש, "שאין ברירה בלח, וגם את הצירעה ישלח". ואמנם בסינון בכלי במשמרת או ע"י מפה יש איסור ברירה גם בלח וכמו שהרחיב בכך אאמו"ר מרן זצ"ל בספרו חזון עובדיה שבת (חלק ד ע' רלב) ולכן כאן שמנער את גרגירי הקפה בכפית או בכוס שלא נחשב כלי המיוחד לברירה אין איסור ברירה בלח לדעת המהריט"ץ. אלא שבחזו"ע (שם) כתב שלכתחילה טוב להחמיר כיון שיש חולקים ואוסריםלהסיר את הזבוב לבדו דהוה ליה כבורר פסולת, אלא צריך שבכף שהוא מסירו ייקח עמו קצת מן המשקה. (ט״ז סי׳ שיט ס״ק יג, וסי׳ תקו סק״ג). אבל הרוצה להקל כסברא ראשונה, יש לו על מה שיסמוך.
ומה שכתבנו שמותר לנפח בפיו כן כתב בספר שביתת השבת (באר רחובות סקל״ד) בשם הגר״ז בסידורו, דשרי לנפח זבוב לצד הכוס.
