בע"ה

שכחה להדליק נרות בערב יו"כ

שאלה:

נשאלתי מה דינה של אשה ששכחה ולא הדליקה נרות בערב יום כיפור, האם יש עליה קנס כפי שהביא הרמ"א (או"ח סי' רס"ג) לגבי השוכחת להדליק נרות שבת, שתוסיף להדליק בכל פעם נר נוסף ?

תשובה:

נראה שלא קנסו באופן זה, הן מחמת שי"א שההדלקה ביום כיפור הוא מנהג שגדרו שונה משבת, הן מחמת שפחות שכיח שתשכח ביום כיפור, וכן טעם הקנס לא כ"כ שייך בו, וכדלהלן.

הרחבה ומקורות: מקור המנהג לקנוס אשה ששכחה להדליק הובא בדרכי משה בסי' רס"ג בשם מהרי"ל (הל' שבת סי' א'): אשה ששכחה ולא הדליקה נר בשבת שצריכה כל ימיה להוסיף על נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה להדליק עד עתה וצריכה תענית ווידוי וכו', וכתב על כך הדרכי משה: וכל זה אינו אלא חומרות רחוקות ואדרבה נראה דכל המוסיף על הנרות גורע ומפסיד הכוונה של זכור ושמור אבל הנשים נוהגות כדברי מהרי"ל שכל ששכחה פעם אחת מדלקת כל ימיה ג' נרות. ונראה דסמכו אדברי מרדכי דכתב במסכת ר"ה (סי' תש"כ) דיכולין להוסיף על דבר המכוון[1] וכן כתב שם האשיר"י (פ"ד סי' ג) ועיי"ש: ובטעם הדבר כתב בלבוש שם שהוא כדי לתקן עוותה, וב"ח ומ"א כתבו שבזה תהיה נזהרת מאוד שלא תשכח עוד, ותהיה זהירה מכאן ולהבא בכבוד שבת, ועפ"ז כתב המ"א שם שאם לא הדליקה מחמת שארע לה אונס[2] אינה צריכה להוסיף, וכך מקובל להלכה בכל הפוסקים. ואכמ"ל בפרטים ובספיקות הקשורים להלכה זו, ובכל ספק הנטיה להקל מכיוון שאינו אלא מנהג וחומרא יתירה כפי שהגדיר הדרכי משה הנ"ל (ונקט כך הבה"ל שם ד"ה ששכחה). ולגבי המציאות כיום שיש אור חשמל הדעה הרווחת שכאשר הודלק לכבוד השבת או הופעל שעון שבת שידליק התאורה אח"כ, אין לקונסה.

ופוסקי זמנינו דנו אם קנס זה הוא אף בשוכחת ביו"ט, ורבים נקטו להקל בזה (עי שו"ת קנין תורה א' פ"ז, חזון עובדיה ח"א עמ' קע"ד, וכן ראיתי מביאים בשם הגרי"ש אלישיב והגר"ש ואזנר, וע"ע שש"כ פמ"ג הע' כ"ח מה שהק' על דברי שו"ת משנה הלכות שהחמיר בזה) ועיקר הטעם שלא קנסו אלא במקום ששכיח שתשכח, וביו"ט פחות מצוי הדבר שהרי יכולה להדליק אח"כ תוך כדי הסעודה.

עפ"ז נראה שבשכחה ביו"כ שטעם ההדלקה שם אינו חובה כבשבת אלא מנהג (כדאיתא בגמ' פסחים נג: מקום שנהגו להדליק וכו' ושניהם לדבר אחד נתכוונו וכו' ע"ש) ואף נחלקו הראשונים אם לברך על הדלקה זו (עי' מרדכי פסחים תר"ט[3] ורא"ש יומא פ"ח כ"ז), ואמנם נפסק בסי' תר"י שמדליקין ומברכים (כי מאחר שנוהגין להדליק ממילא חל חיוב משום שלום בית כבשבת, מ"ב שם), אך מ"מ י"א שאינו כדרגת החיוב בשבת, ובנוסף מסתמא אור החשמל דולק, וכמו כן רחוק הדבר ששכחתה נובעת מחסרון בכבוד יום גדול זה שנצטרך לקונסה שתהיה זהירה מכאן ולהבא, וכל קנס זה הוא חומרא יתירה כדלעיל, וע"כ באופן זה אין קנס. וכ"ז כשחל יו"כ בחול אך כשחל בשבת לכאורה דינה כבכל שבת, (אמנם עי' שיירי כנה"ג או"ח סי' ר"ע ב' שדעתו שהדלקת הנר גם ביו"כ שחל בשבת תלוי במנהג, ובזה הסביר הטעם שא"א במה מדליקין, ע"ש).

[1] אמנם עי' תוס' פסחים קד. (ד"ה ומר) דפליג, וע"ע בספר 'הלכה ברורה' לראש"ל הגרד"י (סי' רס"ג עמ' קס"ד – קס"ה) שהביא מקורות רבים בעניין זה.

[2] כגון שהייתה חולה או בבית האסורים, או ששעונה לא היה מכוון וכדומה. וכן דנתי להקל ולהחשיב כאונס באופן שחל יו"ט בע"ש והייתה סבורה באופן וודאי שתוכל להעביר מאש השכנים, ולבסוף לא נמצא אש בכל האזור.

[3] וע"ע יומא תשכ"ח, שבת רע"ג.