הלכות והליכות לחודש אלול

שמו של החודש:

שמו של חודש אלול מוזכר לראשונה בספר נחמיה (ו, טו).

משמעותה של המילה ‘אלול’ בארמית, הינה לתור ולחפש, כמופיע בתרגום אונקלוס (במדבר יג, ב) “ויאללון ית ארעא”, כתרגום המילים “ויתרו את הארץ”.

משמעות זו מצביעה על אופיו של חודש זה, בו יש לקיים את ציווי הנביא: “נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'” (של”ה, תולדות האדם, כי תבוא).

רמזים בשם אלול:

רבי דוד אבודרהם (מאה – 14, ספרד; אבודרהם, ערבית של ראש השנה), מצטט בשם הדרשנים כי יש לראות בשם ‘אלול’ רמז לפסוקים הבאים:

“אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי” (שיר השירים, ו, ג) – ראשי תיבות ‘אלול’, המסמל כי החודש נועד ומסוגל להתקרבות הדדית של כל יהודי לה’.

“וּמָל ה’ אֱלֹהֶיךָ – אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב – זַרְעֶךָ” (דברים, ל, ו) – ראשי תיבות ‘אלול’, כסמל שהחודש מסוגל לתיקון הלב והמעשים.

“וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב” (ישעיה, נט, כ) – צמד האותיות במילים “גּוֹ-אֵל-וּלְ-שָׁבֵי” יוצא ‘אלול’, במשמעות שהחודש מסוגל לגאולה ותשובה על פשעים.

רמזים נוספים:

בספר אמרכל מופיע רמז נוסף (מופיע באליה רבה, תקפא, א):

“אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים” (אסתר, ט, כב) – ראשי תיבות ‘אלול’, במשמעות שיש להרבות בצדקה ובמעשים טובים כדי לזכות בימי הדין הקרבים.

בספר קיצור שולחן ערוך (קכח, א) מופיע בשם האריז”ל רמז נוסף:

“וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה, וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ” (שמות, כא, יג) – ראשי תיבות ‘אלול’, במשמעות שאף על חטאי השגגות (שעל זה נסוב המקרא), יש מפלט דרך תשובה.

מזל בתולה:

מזלו של חודש אלול הוא בתולה. יש שקישרו (ספר התודעה, אלול) בין הבתולה לתשובה, על פי המקרא: “שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, שֻׁבִי אֶל-עָרַיִךְ אֵלֶּה” (ירמיהו, לא, כ).

רקע היסטורי:

חודש אלול הינו חודש הרחמים והסליחות. ימי החודש מוקדשים לסליחה ורחמים, היות שלאחר חטא העגל ושבירת לוחות הברית, עלה משה רבינו בראש חודש אלול להר סיני כדי לבקש סליחה וכפרה על חטא העגל, ולבקש רחמים כדי לקבל לוחות הברית בשנית.

במשך ארבעים יום שהה משה בהר והרבה להתפלל לסליחה וכפרה, עד שכעבור ארבעים יום בתאריך י’ תשרי, ה’ התרצה ומחל על חטא העגל, ונענה “סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ” ומשה ירד עם לוחות השניות.

יום (י’ תשרי) נקבע לדורות ליום הכיפורים, וכל ארבעים הימים שלפניו נקבעו כימים המסוגלים לרחמים ולכפרת עוונות  (ראה: טור, תקפא; לבוש, שם; קצוש”ע, קכח, א).

ימי הרחמים והסליחות:

על כל יהודי ויהודייה לעורר לבם בתשובה ולתקן את הפגמים שנעשו בשנה האחרונה, למען יזכו לחיים טובים ולשלום בימי הדין (מטה אפרים, תקפא א).

רבי ישעיה הלוי הורוביץ (השל”ה, 1630, טבריה; תחילת מסכת ראש השנה) כתב, כי מאחר שחודש אלול הוא החודש האחרון בשנה, בכוחו לתקן את הפגמים של כל השנה.

אמירת תהילים:

רבי אפרים זלמן מרגליות (אוקיאניה 1828) כתב בספר מנהגי חודש אלול (מטה אפרים, תקפא, ח):

“נוהגין בכל יום של ימי החול מראש חודש אלול ואילך אחר התפילה, אומרים בציבור עשרה מזמורים תהלים, ומתכוונים לגמור כל תהלים שני פעמים קודם ראש השנה, והיא עולה כמנין כפ”ר”.

מנהגי חודש אלול:

• סליחות – למנהג עדות המזרח אומרים סליחות מדי יום, ולמנהג אשכנז אמירת הסליחות מתקיימת בסמוך לראש השנה.

הזמן המובחר לאמירת הסליחות הינו לקראת סוף הלילה לפני אשמורת הבוקר, שהוא עת רצון.

רבים נוהגים לומר “סליחות” מיד לאחר חצות הליל, בשעת צורך יש האמורים בצהרי היום (ראה ערוך השולחן, תקפא, ד).

יש להקפיד שיהיו עשרה אנשים גדולים בעת אמירת הסליחות. המתפלל ביחידות, יקפיד לומר את ‘י”ג מידות של רחמים’ עם טעמי המקרא כקורא בתורה. את הבקשות שאומרים בלשון ארמית, יש הסוברים שיש לדלג עליהם (שו”ת יביע אומר, או”ח, לה).

• שופר – מנהג בני אשכנז לתקוע כל יום בשופר לאחר תפילת שחרית, כחלק מחובת התעוררות לתשובה.
• ברכה ואיחול – נהוג לשגר אגרות ברכה ואיחולים לבבים לשנה טובה (אוצר מנהגי ישראל).
• בדיקת המזוזה – אנשי מעשה מדקדקים לבדוק את כשרות המזוזות (קיצור שולחן ערוך, קכח, ג).
• ‘לדוד ה’ אורי ואישי’ – מנהג בני אשכנז להוסיף בתפילה (יש הנוהגים בשחרית וערבית, ויש בשחרית ומנחה) מזמור ‘לדוד ה’ החל מראש חודש אלול ועד להושענא-רבא, מפאת שרמוזים בו מועדי תשרי (ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות).

בברכת שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה