נשאלתי האם ישנה עדיפות לומר סליחות בבקר לאחר נץ החמה מחצות לילה?
תשובה: המעלה הגדולה לומר סליחות באשמורת הבוקר בסמוך לעלות השחר. אבל אמירת סליחות לאחר הנץ החמה אינה מעלה יתירה ממי שאומר אחר חצות לילה.
ואמנם ישנם שכתבו שבכל זאת יש מעלה לאחר הנץ החמה. ויש שכתבו שבחודש אלול שי עניין לקום יותר מוקדם משאר ימות השנה בשביל אמירת סליחות ולכן עדיף לומר סליחת לאחר הנץ החמה מלומר אחר חצות לילה.
מקורות: הנה מבואר בזוהר הקדוש פר’ חיי שרה (דף קל”ב ע”ב): שמשעות הבוקר מתעוררים חסדים בעולם, כפי שנאמר יומם יצוה ה’ חסדו. ואילו משעת מנחה עד חצות הלילה מתעוררים מדות הדין, ולכן בענין חורבן בית המקדש נאמר: אוי לנו כי פנה יום כי ינטו צללי ערב, פנה היום שהוא מדת החסד, ומעת שנטו צללי ערב התעוררו הגבורות והדינים בעולם עד שגרמו לחורבן. “אולם משעת חצות לילה” מתעוררים שוב החסדים ומדות הרחמים, ולכן נעים זמירות ישראל דוד המלך, אמר: חצות לילה אקום להודות לך, שהיה קם בשירות ותשבחות ומזמורי תהילים להשי”ת, וכן אמר: ובלילה שירה עמי. עד כאן.
ובפשטות נראה מדברי הזוהר שכבר מחצות לילה מתעוררים החסדים ואין הבדל אם אומר סליחות לאחר חצות לילה או באשמורת הבוקר. וכן נראה קצת ממ”ש מרן זיע”א בספרו חזו”ע ימים נוראים (ע’ ב) “הזמן הראוי ביותר לאמירת סליחות בימים אלה, מחצות הלילה ואילך”, שאז הוא עת רצון, אך בחצי הראשון של הלילה אסור לומר סליחות ושלש עשרה מדות. עד כאן ומוכח שמחצות לילה כבר הוא עת רצון גדולה. אך בשו”ת יחוה דעת ח”א (סי’ מו) כתב בסוף התשובה שהסליחות שנאמרות “באשמורת הבוקר אין ערוך אליהם” שאז היא עת רצון והתעוררות מדות הרחמים. אלא שניתן לומר שכוונתו לאמירת סליחות בבוקר או במשך היום עד השקיעה מעלתם פחותה מאשמורת הבוקר אבל מחצות לילה שווה לאשמורת הבוקר.
אך הנה כתב הרמב”ם (פ”ג מהלכות תשובה ה”ד) “ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום”. וממה שכתב לקום בלילה משמע שיש ענין בקימה בלילה. וכן כתב השו”ע (או”ח סימן תקפא ס”א) וז”ל: נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים וכו’, וכתב המשנ”ב (סק”א) דסוף הלילה הקדוש ברוך הוא שט בעוה”ז והוא עת רצון. ומזה למד בספר חשוקי חמד (מסכת יומא דף כב.) שמעלת אמירת סליחות באשמורת יותר גדולה מחצות לילה שאדם עוד לא יישן. (חוץ מליל הראשון של מוצ”ש שאחינו האשכנזים אומרים כבר בצאת שבת בחצות לילה סליחות).
אך בשו”ת אגרות משה (אורח חיים חלק ב סימן קה) דחה ראיה זו מהרמב”ם ונראה שסובר שגם לדעת הרמב”ם שכבר מחצות לילה הוא עת רצון אלא שלא נהגו לקום בחצות מצד הטירחא אלא איזה זמן קצר קודם שיאור היום, שאין זה טירחא גדולה משום שהוצרכו לקום לתפלה בעוד זמן קצר שרובן היו מתפללין תיכף כשהאיר היום. אבל מכיון שמצינו בגמ’ שגם חצות הוא עת רצון מוכרחין לומר שהקפידא הוא מחצות ולהלן ולא מתחלה ונמצא שבכל אופן הוצרכו לקום, לכן נהגו באופן שאינו טירחא כ”כ שהוא זמן קצר קודם התפלה דשחרית.
ובאמת כל היד המרבה יראה שדנו בכך אחרוני זמנינו באורך, ובספר מקדש ישראל – ימים נוראים חקר בסדרי הזמן של אמירת סליחות בכמה תשובות (הרפנס סימן יט – כו), ושם העלה שהגם שמדברי הפוסקים נראה דעדיף באשמורת הבוקר אבל יש סמך להאומרים בחצות ונהרא ונהרא ופשטיה. אלא שמוכח בפשטות שכל המעלה של אשמורת זה דוקא סמוך לעלות השחר, ולכן עדיף לומר בחצות לילה מאילו לומר בבוקר אחר עלות השחר בנץ החמה. ועיין שם באורך שהביא מגדול החסידים שמעידים שמנהגו של הבעש”ט היה לומר בחצות לילה ולא באשמורת.
ובמוסף המבשר (כ’ באלול תשע”ו עש”ק פרשת כי תבוא) אספו כעמיר גרונה בנושא זה והביאו דעות לכאן ולכאן ושם ציינו לספר דברי תורה’ להגה”ק ממונקאטש (ח”א ע’ עו) שהביא שנהגו כמה צדיקים ברוסיא שאמרו הסליחות מיד אחר חצות לילה ושהוא קודם הרבה להאשמורה האחרונה ושבוודאי עת לומר סליחות ותחנונים אז והוא ג”כ עת רצון, אלא שמסיק דמ”מ כיון שהאריז”ל נהג לומר דווקא באשמורה האחרונה וכהטוש”ע שהוא סוף הלילה בוודאי עת רצון הוא.
והגר”ח קניבסקי זצ”ל הביאו בשמו בספר אישי ישראל (פמ”ה הערה יב) שיש לומר סליחות לאחר חצות מאשר לאחר הנץ החמה. מאידך דעת הגרי”ש אלישיב זצ”ל בחוברת גלאט שנת תשס”ה (עמוד קנא) וכן דעת הגרש”ז אויערבך זצ”ל הליכות שלמה שם (אורחות הלכה הערה ו) שעדיף לומר בבוקר אף לאחר הנץ החמה מאשר לומר בחצות הלילה מלבד היום הראשון של סליחות, שנהג הגרש”ז אויערבך לומר סליחות במוצאי שבת בחצות.
ואילו בתשובות והנהגות (ח”ד סי’ קל) כותב, דמ”מ כיון דנראה דעיקר גדול בעבודת ימי הסליחות הוא עצם ההשכמה לאמירתם כמ”ש בשו”ע דנוהגים לקום באשמורת לומר סליחות וא”כ נראה דגם האומר סליחות בחצות הלילה יש לו להשכים בבוקר לתפילה שהזריזות לעבודת הבורא הוא תיקון גדול בימים אלו, ולא טוב הוא המנהג שנעשה בזמן האחרון שהתחילו מניינים לומר סליחות בחצות ובבוקר מאחרים לתפילה וחסר להם מעלת הקימה בזריזות באלו הימים.
