שאלה:

נשאלתי מבחור יקר: יש לי אח שלצערי מחלל שבת, הורי אינם מודעים למצבו, הוא יושב עם המשפחה בסעודת ליל שבת, אח”כ יוצא ופוגש את חבריו ונוסעים לעניניהם. אינני רוצה כמובן לספר להורי ולצערם, אך עלי לדעת האם יש לחשוש ליין שנוגע בו ?

תשובה:

אמנם בחור זה מחלל שבת בפרהסיא, אך מכיוון שמתבייש ממשפחתו וסביבתו אינו נחשב ‘להכעיס’, ובמקרה זה ניתן להקל.

הרחבה ומקורות: חכמים גזרו על סתם יין של גויים משום בנותיהם ומשום גזירת יין נסך, ובכלל הגזירה אף יין של ישראל שנגע בו גוי, ופרטי דין זה ואימתי אסור אף בהנאה מבוארים בטוש”ע יו”ד סי’ קכ”ג והלאה.

מובא בגמ’ בכמה מקומות (כגון חולין ה. עירובין סט:) שמחלל שבת בפרהסיא[1] הרי הוא כמומר לכל התורה ודינו כגוי לכל דבריו, וכך פסק הרמב”ם בהלכות גירושין (פ”ג הט”ו), ובהל’ שבת (ל’ ט”ו) כתב בטעם הדבר: ‘השבת ועבודה זרה כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו לעולם, לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגוים לכל דבריהם’. וע”כ נפסק להלכה שהרי הוא כגוי בדינים שונים כגון לגבי עירוב (עי’ טוש”ע או”ח סי’ שפ”ה ס”ג), ושחיטתו אסורה כשחיטת גוי (יו”ד ב’ ה’), ופסול לכתוב גט (רמב”ם שם, ואהע”ז קכ”ג ב’), והוא הדין לגבי מגעו ביין וכפי שנפסק ביו”ד קכ”ד ס”ח וכתשובת הרשב”א שהביא הב”י בסי’ קי”ט.

ויעויין בשו”ת חתם סופר (יו”ד סי’ ק”כ) שכתב בטעם שאסרו את יינו: …איננו משום חתנות כי מותר להתחתן בבנותיו, ולא משום לתא דעבודה זרה אלא משום קנסא עשאוהו כגוי עובד ע”ז, וכן כתב החזו”א (יו”ד מ”ט ז’) וע”כ רוצה להקל בהנאה, ובמגעו שלא בכוונה, ועוד, ע”ש.

ובנידון דידן נראה להקל ולהתיר אף בשתיה, ראשית ע”פ סברת שו”ת בנין ציון (החדשות סימן כ”ג) שאחר שדן באופן כללי במהותו של מחלל שבת בפרהסיא, כתב:  ‘אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם אחר שבעו”ה פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר, אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא, ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח”כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן, והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא, וזה מודה ע”י תפילה וקידוש… ולכן לענ”ד המחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם תבוא עליו ברכה. אכן גם למקילים יש להם על מה שיסמכו אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד שזה ודאי כמומר גמור ונגיעת יינו אסור’.

אמנם סברת הבנין ציון פחות נוגעת לענינינו, כי קשה להגדיר נער שגדל וחונך בבית של שומרי תורה ומצוות כאומר מותר, אך ניתן להתיר מצד אחר וכפי שהוכיח התורת חיים מהגמ’ בעירובין סט. שאף אם מחלל בפרהסיא אם בוש לפני הנשיא מכיוון שלגביו נחשב מחלל בצנעה זהו דינו, ע”ש. וכך פסקו הא”ר והח”א (ע”ה כ”ו) והמ”ב סי’ שפ”ה סק”ו שאם מתבייש לחלל בפני אדם גדול נחשב לצנעה, ולכאורה ק”ו כאשר מתבייש לחלל לפני כל מכריו שומרי השבת (עי’ תשובות והנהגות ח”ב סי’ ת’ בת”ד). ואפשר לצרף עוד את דברי בעל העיטור (הובא בב”י אהע”ז סי’ מ”ד) שאין דינו כעכו”ם אלא כשמחלל שבת בעבודת קרקע, אמנם הוא דעת יחיד וחלקו עליו. וע”ע שו”ת יהודה יעלה (ח”א יו”ד ס”נ) שהגדרת פרהסיא הוא רק לאחר שהעידו עליו בפני ב”ד שראוהו מחלל שבת בפני עשרה מישראל, ועי’ יבי”א ח”א סי”א שדן בדבריהם, ובכל העניין.

העולה מן הדברים כי אפשר להתיר בשתיה מגע יינו של הבחור הנ”ל שמתבייש ונמנע מלחלל שבת בסביבת משפחתו ובוודאי בסביבת אנשים גדולים אחרים, ולפיכך אין הגדרתו כמחלל בפרהסיא (ובוודאי בצירוף סברות נוספות שהובאו לעיל ובדברי הפוסקים הנ”ל, אין חשש).

[1] ונחלקו הפוסקים באיזה דרגת איסור מדובר (האם גם דרבנן, לאו דאורייתא או רק חיוב מיתה), ובכמה פעמים, ולפני כמה אנשים מדובר? עי’ באה”ט יו”ד ס”ב סקט”ו, פת”ש שם סק”ח, ש”ך שם סקי”ז, וסי’ קנ”ז סק”ד, ועוד. וע”ע שו”ת אג”מ (או”ח א’ ל”ג) בטעם החילוק בין פרהסיא לצנעה.