שאול נשאלתי אם מותר לנערה שמתעסקת בהחלקת שער, אם מותר לה לצלם את שערה של אימה (הנשואה) כשהוא סרוק ומוחלק על ידה, ולהראות לחברותיה את צילום שער אימה בלבד ללא מראה הפנים ושאר הגוף?
תשובה: ככל וראוים אך ורק את השער בלבד ולא ידוע לרואים את התמונה של מי השער, מעיקר הדין מותר לעשות כן, אך ראוי ונכון להחמיר מלהימנע מלעשות כן.
מקורות: הנה כתב החזון איש, חלק אורח חיים (סימן טז סוף אות ח), מה שהדין הוא ששער גלוי שמותר בפנויה ואסור בנשואה, לכאורה לא היה ראוי לאסור, אלא באשה שהוא מכירה ורואה אותה תמיד בשיער מכוסה, וכעת שערה מגולה חשיב ערוה, אבל אם אדם רואה אשה שאינו מכירה וראשה פרוע אע”פ שהיא נשואה לא עדיפא מפנויה ששערה מותר. אבל מהפוסקים לא מוכח שיש היתר בדבר. אלא הכי קבעי חכמים שיער נשואה “כיון דחייבת לכסות עשאוה כערוה לכל”, ונראה דאפילו פרוצה שיוצאת תמיד בראש פרוע אסור, דלא הקילו חכמים בפריצות והרי גם פניה וידיה יש בהן איסור בהסתכלות ויש מקום לאסור לקרות ק”ש אף נגד פניה, אלא שכל גזירת חכמים בפלס שקלוה ואי אפשר להכביד על הציבור ולכך הקילו בפניה ובשיער פנויה, מ”מ בנשואה שחייבת בכיסוי לא הקילו וכן כתב במשנה ברורה. עד כאן דברי החזון איש.
מדברי החזון איש עולה כי לאחר שחכמים אסרו של שער אשה נשואה דינו כגוף דבר של ערוה שאסור בהסתכלות, ולכן לכאורה לא אכפת לנו שהאדם רואה שער של אשה ואינו יודע של איזו אשה נשואה או רווקה אסור להסתכל בו אם זה שער של אשה נשואה.
וצריך לומר שעל פי יסוד זה של החזון איש כך נקטו הרבה גדולי עולם וביניהם מרן החפץ חיים וכפי שציין זאת החזון איש, במה שכתב בספרו משנה ברורה (סימן עה ס”ק י) שאפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי הראש בשוק כדרך הפרוצות אסור וכמו לענין גילוי שוקה דאסור בכל גווני וכנ”ל בסק”ב כיון שצריכות לכסות השערות מצד הדין [ויש בזה איסור תורה מדכתיב ופרע את ראש האשה מכלל שהיא מכוסה], וגם כל בנות ישראל המחזיקות בדת משה נזהרות מזה מימות אבותינו מעולם ועד עתה, “בכלל ערוה היא ואסור לקרות כנגדן” ולא בא למעט רק בתולות שמותרות לילך בראש פרוע או כגון שער היוצא מחוץ לצמתן שזה תלוי במנהג המקומות. יעד כאן ומוכח מדבריו להדיא שאיסור גילוי שער של אשה נשואה הוא איסור עצמי שנאסר מדין ערוה ואף שהאשה נשואה רגילה ללכת תמיד כשראשה פרועה אין זה מתיר את לקרות קריאת שמע כנגד כיון שחל על השער.
ובדרך זו של המשנ”ב והחזו”א, שלא מהני מה שרוב הנשים הולכות פרועות ראש לצאת מידי הרהור לגבי ק”ש. כן נקט ג”כ הרה”ג ר’ יוסף פלאג’י בספר יוסף את אחיו (מערכת א’ אות כד), שמי שקרא ק”ש נגד אשה פרועת ראש, בחשבו, שהיא פנויה, ושוב נתברר לו שהיא נשואה ועוברת על דת, כמנהג הרע שנהגו רוב הנשים בדור הזה לצאת לשוק פרועות ראש, שלא יצא י”ח וצריך לחזור ולקרות, כיון שרוב הנשים שבעיר פרועות ראש ברה”ר, היה לו לבדוק תחלה אם נשואה היא אם לא. וכן נקטו עוד גדולי הלא המה מובאים בשו”ת יביע אומר ח”ו (חאו”ח סי’ יג).
אך מרן זיע”א שם חלק על יסוד זה וכתב שיש לחלק בין גילוי שוק באשה שלא הותר מעולם גם לבתולות פנויות, לשער שהותר בבתולות פנויות, וא”כ י”ל דלא שכיח הרהור כ”כ בזה. ולכן ה”ה נשים אלה רגילות לצאת לרשות הרבים בגילוי ראש, ודרכן בכך, אין בזה משום הרהור, כדי לאסור לומר כנגדן דברים שבקדושה. וכן פסק באמת הגרי”ח מבבל בספר בן איש חי (פר’ בא אות יב) וזת”ד: שער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות ק”ש או להתפלל כנגדו, ואפי’ אשתו, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר. ובספרי מקבצאל העלתי שהנשים של ערי אירופה שדרכן לילך תמיד פרועי ראש, מותר לקרות ק”ש כנגדן, כיון שכל הנשים דרכן בכך. ע”כ. והנה אין ספק שמודה הרב ז”ל שהנשים הללו איסורא קא עבדי, שהרי דין פרוע ראש בנשים נשואות אסור מדאורייתא, כמבואר בכתובות (עב) ובכל הפוסקים. ואעפ”כ סובר שלענין לקרות ק”ש כנגדן משרא שרי, שהואיל ודרכן בכך ליכא למיחש להרהור ולא מטריד בהכי, וכ”כ הגרי”מ עפשטיין בערוך השלחן (סי’ עה ס”ז): שער באשה ערוה וכו’. ועתה בואו ונצווח על פרצות דורנו, שזה שנים רבות שנפרצו הרבה מבנות ישראל הנשואות בעון זה, והולכות בשוק בגילוי הראש וכו’, ומיהו עכ”פ נראה לדינא שמותר לנו להתפלל ולברך כנגד שער ראשיהן, מכיון שעתה רובן הולכות כך, והו”ל כעין מקומות המגולים בגופה, שדרך הנשים לגלות כגון פנים צואר וידים, אבל במקום שרגילות הנשים לגלות זרועותיהן, וצוארן פתוח עד סמוך לדדים, זהו מנהג רע, וקורא אני עליהם חקים לא טובים וטפח באשה ערוה. משא”כ שער שהותר מכללו לגבי בתולות פנויות עדיין י”ל כדברי הרבנים בן איש חי וערוך השלחן, דלגבי הקורא ק”ש ליכא למיחש להרהור ושפיר דמי. עד כאן תוכנו של הרב יביע אומר וראה שם בארוכה.
מדברי מרן היביע אומר, והבן איש חי, והרב ערוך השלחן נמצינו למדים ששער באשה נשואה ערוה נאמר רק מחשש הרהור ולפי זה במקום שאין חשש הרהור אף שהאשה הנשואה עושה איסור תורה במה שהיא מגלה שערה מ”מ כל שהיא רגילה בכך לא שייך לומר ששערה נחשב גוף האיסור של ערוה שהרי לדעת הרבנים הללו מותר לקרות ק”ש.
ולפ”ז נראה שגם בנידון שאלתנו לצלם שער של אשה נשואה ולהראות לחברותיה ובפרט שלא יודעות של מי השיער ולכן אם גם יגיע צילום זה לאיש זר בהיות ואינו של מי השער לא שייך הרהור כי שמא זה שער של אשה בתולה ולכן נראה להתיר. ויתירה מכך יש לומר שאפילו לדעת המשנה ברורה והחזון איש ששער של אשה נושאה הוא ערוה גם כשריגלה בכך הני מילי שרואים את כל הראש כולל הפנים משאין כן שרואים את השער בלבד.
ואין לדון לאסור מדין גילוי הראש של האשה שעוברת על איסור תורה דת משה, שמגלה את ראשה כיון שכל זה נאמר שכהולכת בשוק ורואים את כל ראשה ושערה משאין כאן שכל מה שרואים זה רק שערה בלבד ולא ידוע על מי מדובר ואולי הוא שער נערה בתולה, ובפרט של זה מיעוד להראות לנשים ולא לגברים.
