שאלה: האם ניתן לערוך חופה בליל שבעה עשר בתמוז בתזמורת ומגינות?

תשובה: לאחינו האשכנזים, בחור שלא קיים מצות פריה ורביה שהוצרך לעשות הנישואין שלו בליל י”ז בתמוז, והוא מבני אשכנז שנוהגים להחמיר שלא להינשא החל מי”ז בתמוז, המיקל בזה במקום צורך יש לו על מה לסמוך.

ומנהג הספרדים בעיה”ק ירושלים להתיר הנישואין עד ראש חודש אב, ומראש חודש אב עד תשעה באב אסור לערוך נישואין, וראש חודש עצמו בכלל האיסור ורשאים גם אשכנזים להשתתף בשמחת נישואי חתן וכלה ספרדים שנעשו אחר שבעה עשר בתמוז, ובריקודים ומחולות שבשמחתם. וגם עדות מבני ספרד, שבחוץ לארץ נהגו שלא לערוך נישואין משבעה עשר בתמוז, בבואם להשתקע בארץ ישראל עליהם לנהוג כדעת מרן השלחן ערוך, להתיר הנישואין עד ראש חודש אב, וכל שכן אם באו ממקום שלא נודע מנהגם בזה, או שהיו להם בזה מנהגים חלוקים.

מקורות: מקור יסוד דין מבוסס על הגמרא תענית (יא:), אמר רבי זעירא בשם רב הונא שיחיד שקיבל עליו תענית, אפילו אם אכל ושתה כל הלילה למחר אומר בתפילתו עננו. ופירש רש”י (שבת כד. ד”ה ערבית) בדעת רב הונא, שגם בלילה בתפילת ערבית צריך הוא לומר תפילת עננו אף שבכל הלילה אוכל הוא ושותה. וכתב רבי עקיבא איגר בהגהותיו(תענית שם) שנראה שרש”י לא גרס בגמ’ שלמחר אומר הוא עננו, אלא גרס שאומר עננו, ופירש בזה שאף בלילה כבר אומר הוא בתפילתו עננו ולא רק למחר בתפילת שחרית.

אמנם בדברי תרומת הדשן (סי’ קמה) נראה שגרס כפי שאיתא בגמ’ אלא שפירשו באופן אחר, שפירש כך: יחיד שקיבל עליו תענית למחר – מתפלל תפילת תענית. והיינו שאם קיבל עליו להתענות מחר, אומר עננו בתפילתו כבר היום בתפילת ערבית. אמנם כל זה מעיקר הדין, אך הביא רש”י (תענית שם) שהגאונים תקינו שלא יאמרו עננו לא בתפילת ערבית ואף לא בתפילת שחרית אלא רק בתפילת מנחה של תעניות, כיון שיש לחשוש שמא מחמת החולשה לא ישלים האדם את תעניתו אלא יאכל לפני סיום התענית, ונמצא בכך שקרן בתפילתו, ולכן רק בהגיע תפילת המנחה שהוא בסוף היום וראה שיכול להשלים את תעניתו רק אז יאמר תפילת עננו. וכתבו הראשונים שאין כוונת הגאונים לומר שגם בזמן הגמרא לא היו אומרים עננו אלא בתפילת המנחה, שודאי בזמן הגמרא היו אומרים עננו בכל התפילות, אלא שבזמנם של הגאונים ראו שהדורות הולכים ונחלשים ולכן קרוב היה הדבר שיבואו לידי אונס ויצטרכו לאכול ולכן תקינו שלא יאמרו עננו אלא בתפילת המנחה (שו”ת הרשב”א ח”א ס’ תקמב, ארחות חיים הלכות תענית אות כב). וכן כתב הר”ן (ד: סוף ד”ה ירושלמי) מחמת כן, שאם בטוח הוא שיתענה כגון דורות ראשונים מזכיר בתפילתו עננו, וכן כתב המהרש”א (שכת כד.).

ומכל מקום אף לדעת הגאונים היינו דווקא ביחיד, אבל שליח צבור בתפילתו אומר עננו גם בשחרית כיון שיכול הוא לסמוך על כך שודאי אחד מתוך הציבור ישלים את תעניתו (תוס’ כסוגייתינו ד”ה לן ועוד).

אמנם מלבד דעת הגאונים שכתבו שאין לומר עננו בערבית ושחרית מחשש שמא לא ישלים את תעניתו, דעת בעל המאור (תענית ג.) היא שמטעם אחר אין לומר עננו בתפילת ערבית, כיון שלדעתו אין התענית מתחלת בשאר תעניות אלא ביום התענית ולא בליל התענית שהרי בליל התענית מותר עוד לאכול, ולכן אין לומר עננו בתפילת ערבית שהיא בליל התענית אלא רק משחרית. אך הרמב”ן במלחמות ה’ חלק עליו וכתב להצדיק דעת הרי”ף שיום התענית מתחיל מבערב אף שאין מתענים אלא ביום, ולכן יכולים לומר עננו גם בערבית.

ולמעשה פסק בשו”ע (או”ח סי’ תקסה ס”ג) שבארבע צומות גם היחיד אומר עננו בכל תפלותיו, כיון שאפילו אם יאחזנו בולמוס ויאכל שייך לומר עננו ביום צום התענית הזה, כיון שתיקנו חכמים להתענות בו. אך הרמ”א כתב שנהגו בכל הצומות שלא לאומרו כי אם במנחה, מלבד שליח צבור שאומר שחרית כשמתפלל בקול רם. ומנהג בני אשכנז כרמ”א וכדעת הגאונים הנ”ל שחוששים שמא יאכל ותתבטל התענית, ומנהג בני ספרד כמחבר שאומרים עננו גם בשחרית וכדעת התוספות בסוגייתינו ועוד הרבה ראשונים שחלקו על הגאונים, אך בערבית אף בני ספרד אינם אומרים עננו כיון שחוששים לדעת בעל המאור שאין התענית מתחלת אלא ביום (שלחן גבוה סימן תקסה סק”כ ועוד, ועיי’ טהרת המים שיורי טהרה מערכת הט’ אות ל’ שדן במנהג בני ספרד בליל תשעה באב), ובני תימן נוהגים לומר עננו גם בערבית, וכדעת הרי”ף והרמב”ן שהתענית מתחילה מבערב (סידור עץ חיים צאלח דף קצט ע”ב).

נישואין בליל י”ז בתמוז

וכתב בשו”ת אגרות משה (או”ח א סי’ קסח) עוד נפקא מינה לדינא במחלוקת הרי”ף והרמב”ן עם בעל המאור אם התענית מתחילה מבערב או מהיום, לענין עריכת נישואין בליל שבעה עשר בתמוז, שלדעת בעל המאור שאין תחילת התענית אלא ביום נראה שגם דיני בין המצרים אינם מתחילים אלא ביום ויכולים לעשות נישואין בליל י”ז בתמוז, אך לדעת הרי”ף והרמב”ן שהתענית מתחילה מבערב אלא שאיסור האכילה הוא רק מביום, אם כן כל שאר דיני י”ז בתמוז מלבד איסור אכילה מתחילים כבר מבערב, ואין לעשות נישואין גם בליל י”ז בתמוז.

ולמעשה הכריע באגרות משה, שכיון שמעיקר הדין לא היה לאסור כלל לעשות נישואין בשבועות בין המצרים אלא שהוא מנהג בעלמא משום אבלות של רבים ושאינו סימן טוב לעשות נישואין בימים אלו, אם כן אפשר שגם הרי”ף והרמב”ן הסוברים שהתענית מתחיל מבערב יודו שלענין זה הוא רק מהזמן שניכר שמתאבלים שהוא מהבקר שאז מתחילין להתענות, ובלילה יכולים עדיין שלא לנהוג מנהגי אבילות ויכולים לעשות נישואין, ומלבד זאת כתב באגרות משה שבעניני מנהג יש ללכת אחר המיקל, וכיון שנחלקו הראשונים אם התענית מתחלת בלילה לכן יש להתיר ולהקל לצורך (וראה עוד שם, וח”ד או”ח סי’ קיב אות ד)

ובאשל אברהם לגה”ק מבוטשאטש (או”ח סי’ תקנה) מבואר שלדעתו אסור לעשות נישואין בליל י”ז בתמוז, ודן לאסור אפילו בבין השמשות של ליל י”ז בתמוז ואפילו כשחל י”ז בתמוז בשבת והתענית נדחית ליום א’ שגם בזה יש להקפיד ולעשות היחוד קודם בין השמשות, ואפילו לדעת הפוסקים הסוברים שאין איסור קנין בערב שבת בין השמשות, אבל זה חמור יותר, עיי”ש.

וכן במועדים וזמנים (ח”ס סי’ סנס) הביא דעת האגרות משה הנ”ל וכתב על דבר שאין לדמות דין נישואין לדין תענית, שאף אם דיני תענית מתחילים בבוקר מכל מקום דיני אבילות מתחילים בלילה, עיי”ש. ובאמת כבר כתב כן החיד”א בשו”ת חיים שאל (ס”ס סי’ כד) שאין לברך שהחיינו בליל י”ז בתמוז ולאכול בשר לנוהגים להחמיר בדבר מי”ז בתמוז, שדיני בין המצרים נוהגים כבר מליל י”ז בתמוז וכתב שכן המנהג פשוט בארץ הצבי, וכן כתבו עוד הרבה מפוסקי זמנינו.

גם בציץ אליעזר ח”ז (סי’ מט פ”יא אות י) שגם ליל צום דינו כיומו ואין עושים בו נישואין. וכ”כ בשו”ת מחקרי ארץ ח”ה (חאו”ח סי’ קג) שימי בין המצרים מתחילים מליל י”ז בתמוז וכל מנהגי בין המצרים יש לנהוג בהם מהלילה ואין לעשות נישואין בליל י”ז בתמוז. כן הובא באורחות רבנו (ח”ב עמ’ קכז) בשם הגרי”י קנייבסקי שמליל י”ז בתמוז יש לנהוג מנהגי בין המצרים. וכן הורו הגרשז”א (הליכות שלמה ניסן פי”ג בארחות הלכה 1) והשבט הלוי (ח”י סי’ פא)

אך בספר בית חתנים (מהדו”ב פי”ב סי”א) כתב בשם הגרי”ש אלישיב שמותר לערוך חתונה בלילי צום ואפילו בתזמורת. אך בשו”ת ישא יוסף (חאו”ח ח”ג סי’ קלח) כתב בשם הגריש”א שיש לעשות את החופה מבעוד יום בט”ז תמוז ולהמשיך עד הלילה. ע”ש. וכן כתב בספר אשרי האיש (ח”ג פס”ח ס”א).

ומרן זיע”א בספרו ארבע תעניות (ע’ קמח) הרחיב בזה ומסקנתו לאחינו האשכנזים, בחור שלא קיים מצות פריה ורביה שהוצרך לעשות הנישואין שלו בליל י”ז בתמוז, והוא מבני אשכנז שנוהגים להחמיר שלא להינשא החל מי”ז בתמוז, נחלקו בזה אחרוני דורינו, יש אוסרים ויש מתירים, והמיקל בזה במקום צורך יש לו על מה לסמוך. ואף מי”ז בתמוז עד ראש חודש אב, לדעת כמה פוסקים אשכנזים יש להתיר אף למנהגם, למי שלא קיים מצות פריה ורביה, והוא שעת הדחק, לישא אשה בימים אלו.

אך כל האמור לעיל לאחינו בני אשכנז, אבל לדעת הספרדים ההולכים כדעת מרן השו”ע סימן תקנ”א סעיף ב’) שפסק, שאין נושאים נשים מיום ראש חודש אב עד לאחר תשעה באב. מוכח שבימי בין המצרים מי”ז בתמוז ועד ר”ח אין כל חשש לישא אשה. וע”ע בשו”ת יחוה דעת (חלק א סימן לו).