שאלה:

יצאתי לטיול במעיינות הטבע או בים האם יש לי אפשרות ליטול ידים במי הים\מעיין\כנרת וכדו' או רק לטבול ידים ? ואיך מברכים כשטובלים את הידיים, על טבילת ידים או על נטילת ידים? ומה עדיף ליטול או לטבול (במים מתוקים שכשרים לנטילה)? וכמה פעמים טובלים ידים והאם צריך לנגב כמו בנטילה?

תשובה:

אין אפשרות ליטול ידים לסעודה במים שאינם ראויים לשתיה כגון מי הים המלוחים או בשאר מים סרוחים שאינם ראוים לאכילת כלב,  אבל טבילת ידים מועיל בכל ים או מעיין אף שאינו ראוי לשתיה.
הטובל במים מלוחים  לפי הספרדים מברך על נטילת ידים ולפי האשכנזים יש לברך על טבילת ידים אבל הטובל  במעיינות של מים מתוקים גם למנהג האשכנזים מברך על נטילת ידים.
למנהג האשכנזים אם נמצא במים הכשרים לנטילה כיון שיכול ליטול בכלי עדיף שיטול ולא יטבול ידים בים משום שיש ספק לגבי הברכה אם לברך על טבילת ידים או על נטילת ידים.

בשונה מדיני נטילת ידים בטבילת ידים מספיק לטבול פעם אחת את שני הידים וגם אין צריך לנגב את ידיו. אבל נכון שינגב ידיו אם יכול.

מקורות:

נקדים לבאר את החילוק המהותי בין טבילה לנטילה:

טבילה במקווה היות והמקווה כוחו לטהר אין צריך בו שום תנאי שיהא ראוי לשתיה או שלא נעשה מלאכה וכדו' אלא צריך  שיהיה לו רק דין מקווה כלומר 40 סאה בכך הוא מטהר את הידים וכמבואר בטור אורח חיים הלכות נטילת ידים סימן קנ"ט המטביל ידיו במ' סאה הראויין למקוה שפיר דמי ומברך על טבילת ידים וכ"כ הרמב"ם ז"ל כל הצריך נט"י והטבילם במקוה א"צ דבר אחר ואם הטבילם במים שאין בהם שיעור מקוה או במים שאובין שבקרקע לא עשה ולא כלום שאין המים שאובין מטהרין את הידים אלא בנטילה.

לעומת זה בנטילה יש כמה וכמה גדרים כדי להכשיר נטילה כגון שיהיה כלי כשר ושיהיה כח גברא ושיהיו המים ראוים לשתית כלב ושיהיו המים שלא נעשו בהם מלאכה וכדו' כמבואר בשו"ע סימן קנ"ט.

לפי"ז נבוא לדון בעניין כשרות מי הים לנטילה הנה אם מדובר במים שראויין לשתיית כלה אכן אפשר ליטול בהם ידיו אך אם מדובר במי ים מלוחים  וכ"ש ים המלח או אפי' חמי טבריה כיון שאינם ראויים לשתיית כלב הרי הם פסולים לנטילה כמבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות נטילת ידים סימן קס סעיף ח' טעם פיסול חמי טבריא לנטילה מפני  שהן מרים ואינם ראויין לשתיית הכלב, אבל אם ימצאו מים חמין נובעין שהן ראויין לשתיית  הכלב, נוטלים מהם לידים. אבל לטבילה הם כשרים כנ"ל.

לכן הנמצא בים כנרת או מעיין של מים מתוקים יכול ליטול ידיו אבל הנמצא בים תיכון וכדו' שהמים מלוחים אינו יכול ליטול בהם ידיו אלא רק לטבול ידיו.

מה מברכים על נטילה או על טבילת ידים:

בב"י או"ח סוף סימן קנ"ט הביא מחלוקת ראשונים בזה מה לברך ובשו"ע שם סעיף כ' הכריע וזה לשונו המטביל ידיו אינו מברך על טבילת ידים אלא על נטילת ידים אמנם הרמ"א שם כתב "ויש אומרים דמברכין על טבילת ידים או על שטיפת ידים וכן עיקר.

נמצא שזה מחלוקת שו"ע ורמ"א מה לברך אמנם במשנ"ב שם ס"ק צ"ז מסייג את דברי הרמ"א וכתב שהאחרונים הסכימו כדעת המחבר לברך על נטילת ידים ורק אם המים פסולים לנטילה מברך על טבילת ידים.

נמצא שלמנהג הספרדים לעולם מברך על נטילת ידים ואילו למנהג האשכנזים תלוי אם מדובר במים הכשרים לנטילה יברך על נטילת ידים אבל אם המים פסולים לנטילה כגון במים ים מלוחים יברך על טבילת ידים.

במים כשרים לנטילה מה עדיף ליטול בכלי או לטבול ידים:

ע"פ המבואר לעיל בסמוך מכיון שיש מחלוקת מה לברך כשטובל ידים ובפרט למנהג האשכנזים יש להעדיף ליטול בכלי ולא לטבול.

בטבילת ידים כמה פעמים טובל:

מביא הבית יוסף אורח חיים סימן קנט כתב המרדכי בפרק אלו דברים (סי' רב) המטביל ידיו אין צריך שטיפה שתי פעמים ולא ניגוב ולא להגביה ידיו דתניא במסכת ידים בפ"ב (תוספתא ה"א) המטביל ידיו אינו צריך לניגוב ידים ואינו צריך להגביה ידיו וכן כתב סמ"ג סימן כ"ז (קיג.). וכן פירש מהר"י ן' חביב ז"ל דברי הרמב"ם (פ"ו ה"ה) שכתב כל הצריך נטילת ידים והטבילם אין צריך דבר אחר וכן פסק בשו"ע שם במטביל ידיו אין צריך שתי פעמים ולא ניגוב ולא להגביה ידיו.

אמנם בילקוט יוסף ברכות חלק ד' כתב שנכון להחמיר תמיד לנגב ידיו משום המיאוס לתפוס הלחם בידים רטובות "ומהיות טוב … כיון שיכול בקל לנגב ראוי שינגב.