שאלה: הנוהג להדר במצוות מתנות לאביונים מהו השיעור הנתינה שצריך לתת בעבור אשתו וילדיו הסמוכים על שולחנו:
תשובה: כפי שאדם נותן הוא בעצמו חייב הוא כן כלפי אשתו. אך הילדים שחייבים רק משום חינוך יכול להקל טפי ונראה שלא יפחות בפחות משקל גם אצלם.
אך אצל ילדיו הגם שחייב בחיובים שלהם אינו חייב להדר בשיעור הרב במצווה זו אלא יכול לתת שיעור הראוי לכבד מצווה זו שהוא בערך חמש שקל לאביון שהיא מתנה שאינה מבזה את העני.
וכל זה בילדים שמעל גיל בר מצווה שחיובם הוא מעיקר הדין, אך הילדים שחייבים רק משום חינוך יכול להקל טפי ונראה שלא יפחות בפחות משקל גם אצלם.
מקורות והסבר
שיעור מתנות לאביונים
הנה שיעור מתנות לאביונים אינו מבואר בגמרא או בשולחן ערוך, וכתב במ”ב בס’ תרצד סק’ ב’ בשם הפמ”ג, וז”ל: ולא מצאתיו כעת כמה יהיה שיעור המתנות ובריטב”א כתב אפילו שני פרוטות דשו”פ הוי מתנה ע”כ. (עוד כתב שם שצריך ליתן לאביון דבר הראוי להנות ממנו בפורים כגון מאכל או מעות שיוכל להוציא בפורים)
ובשערי תשובה (סק א’) כתב שיש מהפוסקים שלמדו שמחמת שכתוב במגילה הגדיר מצווה זו ומתנות לאביונים יש ללמוד שבעינן נתינה חשובה שכן מצאנו ברמב”ם שכתב על שיעור מצוות ראשית הגז שהגם שהכתוב לא כתב שיעור מצווה זו היות שכתוב נתינה, כל נתינה היא דבר חשוב ולכן צריך לתת צמר כשיעור טלית קטן שזה הוא גדר נתינה, ומשם למדו הפוסקים הנ”ל שהוא הדין במצוות מתנות לאביונים שהיות שהכתוב קראו מתנה יש לתת שיעור חשוב שהוא כשיעור סעודה.
ובזרע יעקב כתב שהוא שיעור ג’ כביצים של פת, וכשיעור זה כתבו הבן איש חי ובאור לציון פ’ נח שיש להדר.
השיעור מעיקר הדין
אך הנה בשיעור מעיקר הדין כתבו רוב הפוסקים שיש לסמוך על דברי המ”ב שהביא הריטב”א שהוא רק שיעור פרוטה בלבד וכ”כ הגאון ר’ חיים קנייבסקי (מובא בדירשו) וחזון עובדיה עמ’ קסו ובילקו”י ועוד.
אך יש מהפוסקים שכתבו שאין שיעור זה מועיל מעיקר הדין כלל, והוא שמחמת שאין מה לקנות היום עם פרוטה כלל (שיעור פרוטה הוא בערך קצת יותר מעשר אגורות) אין הדבר נחשב לנתינה כלל ולכן מעיקר הדין בעינן שיתן לפחות שקל או שתיים, וכן כתב בכף החיים בסק’ יא’ שבזמנינו הלוואי שיוצא בשתי פרוטות לעני אחד וכן משמע בדברי הגריש”א מובא בספר שבות יצחק, וכן ראיתי שכתב בספר הוריני חוקיך שיש לדון שמעיקר הדין אין יוצאים בפרוטה אלא בעינן לפחות שקל או שתים.
השיעור שראוי לתת
ומצאנו באחרונים שכתבו שיש שיעור שראוי לכל אדם לתת ומוגדר בפסוקים שיעור נתינה חשובה, וכתוב בשם הגרי”ש אלישיב (ספר שבות יצחק) שהגדר הוא נתינה שאין העני מתבייש בה, ויש שהגדירו נתינה חשובה וכ”כ הגר”ש וואזנר.
ושיעור זה מובא בפוסקים שהוא בערך חמש שקל עד עשרה שקלים שבזה אין העני בוש לקבלה.
השיעור שיש להדר
ומובא בשם האחרונים וכן כתב בגירש”א ועוד שראוי להדר לתת מתנה חשובה שהעני יהיה שמח בה והוא בערך חמישים שקלים (לשנת תשס”ב) וכן ראיתי בעוד אחרונים שכתבו שכדאי הוא להדר לתת לעני מתנה שיכול לקנות עמה מנה בשרית ושתייה ליום הפורים מה שעולה כיום לערך חמישים שקל
ויש שכתבו ששיעור ההידור הוא כשיעור הזרע יעקב שהוא שיעור ג’ כביצים פת וכ”כ בחזון עובדיה, וז”ל והמתחסד עם קונו יעשה כדעת הזרע יעקב לפחות בשני העניים שחייב בהם מעיקר הדין.
העולה מהאמור ע”כ
שיש מקום להדר לתת חמישים ₪ כמתנה לאביון אחד, אך יש שכתבו שהראוי הוא כחמש שקל או עשר שקל, והוא בערך אותו שיעור של ג’ כביצים פת,
והדין במעיקר הדין י”א פרוטה וי”א שקל או שנים.
החיוב כלפי אשתו
כבר כתבנו במקום אחר שכשם שאדם דן עם עצמו בהידור המצוות כן חייב הוא להוציא על אשתו וזה וודאי היה בזמן חז”ל שהבעל היה המפרנס היחיד בבית ומעשה ידי אשתו היה שלו, אך כיום שלהרבה מהפוסקים מעשה ידי אשתו לעצמה וודאי שאין הוא יכול לפחות מהידור מצוותה שהרי אין הוא נותן לאשתו אלא הכסף הוא שלה.
החיוב כלפי הילדים
הנה אדם חייב במזונות ילדיו וכל צרכיהם גם בילדים שמעל גיל שש, והן אמת שחיוב זה הוא רק מחמת צדקה, אבל גדר שיעור צדקה בזה הוא שאפשר לכפות עליו וכפי המובא בשולחן ערוך אבן העזר שכופין על צדקה זו באדם שיש לו.
ואם כן ילד שהוא מעל גיל בר מצווה ואין באפשרותו לתת מעצמו חייב אביו לתת לו מעות על מנת לקיים מצוות מתנות לאביונים (וגם משלוח מנות), אך מובא בשולחן ערוך בס’ עב’ שהגם שאדם חייב במזונות ילדיו אין ההגדרה שחייב כפי עשירותו אלא חייב מה שנהוג לתת לילדים כפי עיקר הדין, שאין דין עולה עמו הקיים באישה אצל ילדיו.
והנראה שבנידון דידן שילד שיביא שיעור פרוטה או שיעור שקל הוא לא כפי הנהוג אצל אנשים מבוגרים וב”ה כל עם ישראל נוהג לתת יותר משיעור פרוטה כדי לקיים את המצווה של מתנות לאביונים “ומי כעמך ישראל” ולכן נראה שבאדם שיש באפשרותו לתת יתן לילדיו שיעור הראוי לתת כפי שכתבנו לעיל.
החיוב כלפי ילדיו מדין חינוך
אך כל מה שכתבנו זה מתי שהחיוב הוא מעיקר הדין, אך ידוע שבחיוב משום מצוות חינוך אינו אותו גדר של החיוב אצל מבוגר והנהוג לתת את השיעור הקטן לילדים וכמו שמצאנו במצוות ארבעת המינים שלא מקפידים עם הילד שהוא בגיל חינוך לתת לו את האתרוג המהודר אלא מסתפקים לתת לו אתרוג כשר לברכה או רמה קצת יותר אך וודאי שלא את ההידור.
ולכן כתבנו שאפשר שאצל ילדים בגיל חינוך אפשר שיתן שקל או שנים, ולא כתבנו פרוטה היות שיש מהפוסקים שלא יוצאים בזה כלל ידי חובה לכן ראוי שיתן קצת יותר.
הרב ינון קצב
דיין בבית דין עוד יוסף חי באלעד ומרבני בית ההוראה בני הישיבות פרדס כץ בני ברק
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שער הלכה ומשפט: 2873*
