שאלה: אשה (אשכנזיה) גרושה צעירה, שחזרה לגור בבית הוריה, האם חובה עליה להמשיך להדליק נרות שבת? והאם יחול עליה הקנס המובא בפוסקים במקרה שלא תדליק?
תשובה: ראוי מאוד שתמשיך להדליק, ותברך על ההדלקה, אמנם אין עליה חיוב ואחריות בעניין זה כבעלת הבית, וע”כ אין לה קנס אם שכחה (או הזידה) ולא הדליקה שתוסיף מכאן ולהבא נר נוסף. ואם היא מבנות עדות המזרח לא תברך.
הרחבה ומקורות:
מצוות הדלקת נר שבת הינה אחת ממצוות עשה מדרבנן ותקנוה משום שלום בית שבני הבית מצטערין לישב בחשיכה, ושלא יתקלו בעץ ואבן, והיא חובה משום מצות עונג שבת או כבוד שבת (יעויין בראשונים ואחרונים שהרחיבו בזה), ועי’ א”ר סי’ תרע”א סק”ב שהיא דאורייתא, כנראה ע”פ מדרש תנחומא ר”פ נח, ומצורע ט’, וע”ע יראים (צ”ט) שמצוות עונג שבת מדאורייתא, וחת”ס או”ח סי’ קס”ח, ואכמ”ל.
מצווה זו חובה על אנשים ונשים אלא שהנשים מוזהרות בו יותר מפני שהנשים מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, טעם נוסף משום שהיא כבתה נרו של עולם, שגרמה מיתה לאדם הראשון לפיכך תשמור מצוות נר (תנחומא מצורע י”ז), וע”כ קודמת לבעל, ומוציאה בהדלקתה את כל בני הבית הסמוכים על שולחנם.
ופשט המנהג שנשים נשואות מדליקות תמיד גם כאשר מתארחים אצל אחרים, ובעלת הבית מדליקה שם, ואפילו כשכמה משפחות מתארחות במקום אחד, משום שככל שמתווסף אור יש שלום בית ושמחה יתירה, אלא שנחלקו הראשונים אם לברך באופן זה, ופסק המחבר (רס”ג ס”ח) שמשום הספק לא יברך אלא אחד, ודעת הרמ”א שכולם יברכו.
גרושה החוזרת לגור בבית הוריה לכאורה מכיוון שכעת סמוכה על שולחנם פטורה מלהדליק, אך נראה שלאחר שהתחילה לנהוג במצוה זו אף שמעיקר הדין כעת אינה מחוייבת ואף אינה צריכה התרה כי וודאי דעתה הייתה לקיים המצוה כל עוד מוטלת עליה אחריות זו כבעלת הבית, מ”מ לאחר שהתחילה ראוי שתמשיך, וכך לכאורה משמע מדברי האשל אברהם (מבוטשאטש) שם ס”ח: …וכבר קבעו חובה על עצמם שלא תהא שום אשה שנישאת פעם אחת לאיש בלי הדלקת שתי נרות וכו’ (וישנם עדות שנהוג בהם תמיד שכל בנות הבית אף שסמוכות על שולחן אביהם מדליקות ומברכות).
מקור הדבר מהמשנה במסכת שקלים (א’ ג’): ‘כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק’ ולשון הרמב”ם שם בפיה”מ: ‘…אומרים לו מאחר שנתת עליו השנה שעברה והעמדת עליו זאת המצוה תן עליו תמיד עד שיגדיל ולא תפסוק’, ועפ”ז למדו הפוסקים למקרים אחרים שאינו מחוייב אך כשהתחיל במצוה ימשיך בה (כגון המג”א בסי’ ת”ע סק”ב לגבי תענית האם על בנה הבכור, שאילת יעב”ץ ח”א ס”ו לגבי מעשר כספים, וע”ע יד אפרים סי’ י”ז (לט.) דוגמאות נוספות), וכך יהיה לכאורה בהדלקת נרות, ואף שקשה לומר שחיובה מוחלט כדוגמאות הנ”ל שמובא בפוסקים שנתכוונו לנהוג כך תמיד, וכאן כאמור לעיל דעתה הייתה לזמן שאחריות הבית מוטלת עליה, מ”מ מאחר שכבר התחילה (וישנו הרי גם טעם נוסף למצוותה כדלעיל), ראוי מאוד שתמשיך בקיום מצוה זו.
אמנם לא יהא עליה הקנס המובא ברמ”א (שם ס”ב ע”פ המהרי”ל), שאם שכחה פעם אחת מלהדליק תדליק כל ימיה שלשה נרות, יעויין בדברי בעל שבט הלוי (הובא בקובץ מבית לוי ב’, תשרי תשנ”ג) לגבי אשה שהתארחה אצל אמה ושכחה להדליק שלא קנסוה מכיוון שאין צרכי בית זה מוטלים עליה, ולשיטת המחבר אינה מברכת, וחיובה הוא רק להשתתף בפרוטה, ובאופן זה לא מצינו שקנסו, ואף לדעת אג”מ (יו”ד ג’ סי”ד) שכששכחה להדליק בבית אמה צריכה להבא להוסיף נר, נראה שנידון זה שונה מכיוון שסמוכה על שולחנם (ואפשר אף לצרף דעת הפוסקים שכשיש אור חשמל לא קנסו).
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
