שאלה: אדם שיש לו הפרעת קשב, ולכן קשה לו מאד לעסוק בתורה, ופעמים אינו מצליח ללמוד כלל, האם מחויב לקחת תרופה (ריטלין וכדומה) כדי שיוכל ללמוד תורה ולהתרכז ולשמוע קריאת המגילה?

או שכל קיום המצוות ולימוד תורה היא לפי כוחותיו הטבעיים של האדם, וכיון שבלי התרופה קשה לו ללמוד, אינו מחויב לעשות טצדקי כדי שיוכל ללמוד ולשמוע קראית המגילה.

תשובה: ככל וניטלת הריטלין איננה מזיקה למי שזקוק לקחתה בכדי להתרכז בקריאת המגילה חייב ליטול את הריטלין בכדי לקיים מצוות קריאת המגילה כדין שאר מצוות.

מקורות: הנה בשאלה זאת ראיתי שדברו בה רבות מחכמי דורנו, אך יש לענ”ד נראה להביא מקור לשאלה זו מדברי הפוסקים במה שדנו במי שמצטער אם פטור בכל המצוות כולן, הנה מרן החיד”א בספרו ברכי יוסף חאו”ח (סי’ ל”ח סק”ו) הביא בשם מהר”י איסקאפה שכתב בספרו ראש יוסף דמצטער פטור מכל המצוות. מאידך הברכי יוסף בהלכות מצה (סי’ תע”ב סק”י) האריך להשיג על זה שדוקא בסוכה מצטער פטור מן הסוכה דטעמו דתשבו כעין תדורו, וכמ”ש התוס’ בסוכה דף כ”ו, הא בשאר מצות דלית לן פטורא מקרא כי סוכה דכתיב תֵשְבֹו, חייב המצטער, וכל תיקון רבנן כעין דאורייתא תקנו. והכי משמע מהרמב”ם (פ”ד דתפילין דין י”ד) שכתב מצטער ומי שאין דעתו נכונה ומיושבת עליו פטור מן התפילין, שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן.

וכתב מרן בכ”מ בשם ה”ר מנוח וז”ל, אף על גב דבשאר מצוות אמרינן מצטער איבעי ליה ליתובי דעתיה (צריך ליישב דעתו ולקיים את המצוה), הכא שאני משום הסח הדעת, עכ”ל. למדים מכך שמצטער בשאר מצות חייב, אלא שתפילין פטור שמצטער בהנחתן משום שאסור להסיח דעתו וכמ”ש הרמב”ם דגלי קרא.

ובשו”ת בשמים ראש (סי’ צ”ד) נשאל בחולה שאין בו סכנה שאינו יכול לסבול מרור ומצה והשיב שפטור, משום שלמדים מסוכה שהתורה לחיים ניתנה ואין זה דרכי נועם, ועוד שהוא עוסק במצוה להברות גופו והעוסק במצוה פטור מן המצוה.

אך הגאון מצאנז בספרו שו”ת דברי יציב חחו”מ (סימן עט) תמה על הרי בשמים וכתב שהסברא זו מוכרחת לחלק בין סוכה לשאר מצוות, שהרי בסוכה פטרינן אף המצטער מפני הזבובים ופרעושים (או”ח סי’ תר”מ ס”ד), ואם נאמר כן בשאר מצוות בטלת כל מצוות שבתורה, ובודאי שחייב להתייגע ולהצטער בקיום המצוות, ואין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, וכפי שכתב הרמב”ם (פ”א מתלמוד תורה ה”ח) כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה וכו’, “בין בעל יסורין”, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו. וכן נפסק בשולחן ערוך (חיו”ד ריש סי’ רמ”ו). וברור שגם מהר”י איסקאפה לא נתכוין לפטור בצער כלדהו (חלש), אלא הכל לפי העניין אם תש כוחו ביותר ונפל למשכב וכדומה, וכעין שחילקו בחולה שאין סו סכנה לגבי שבת (סי’ שכ”ח סי”ז), וזה ברור. ובסוכה שפטור בכל צער משום שרק בסוכה התורה אמרה משום תשבו כעין תדורו, וא”כ אין ללמוד משם כלל למקום אחר וכמו שכתב גאון עוזינו מרן החיד”א בברכי יוסף. ע”כ.

ולפי זה הוא הדין בנידון דידן הכל תלוי במצב בריאותו של המטופל שככל שיוכל לקחת את הריטלין ויעסוק בתורה צריך לעשות כן, אא”כ ישנם השפעות של תופעות לוואי בנטילת הכדורים עד שיש חשש לבריאותו שאינו חייב לעשות כן.