שאלה: האם בעניבה יש איסור שעטנז שהרי העניבה מיועדת לכבוד ונוי ולא להתחמם בה כבגד?

תשובה: גם בעניבה יש איסור שעטנז, אמנם נחלקו הראשונים אם איסורו מהתורה או מדרבנן, אך כפי שמבוא בספרי אחרוני זמנינו בדרך כלל לא מצוי שעטנז בעניבה, ומכל מקום ראוי ונכון לקנות עניבה במקום עם תעודה שהעניבה ללא חשש שעטנז.

מקורות:

בשו”ת אבני ישפה (ח”א סימן ריז) כתב שעניבה אסורה משום כלאים, וטעמו ששנינו בכלאים (פ”ט מ”ג) מטפחות הספרים אסורות משום כלאים, כלומר מטפחת שְהָסַפַּרִים מניחים על המסתפר, כדי שלא יתלכלך השערות יש בהם איסור כלאים.

וכן פסק בשו”ע (יו”ד סימן שא ס”י) מטפחות שמסתפרין בהם, אם יש לו בית ראש ולובשין אותו כדרך לבישה, אסור משום כלאים. וכתב בט”ז (סק”י) הטעם דמטפחת זאת שעיקר עשייתה הוא שלא לשם בגד אלא להגן מפני לכלוך השערות, ומשום הכי אם אין לה בית ראש אין עליה שם מלבוש, והוא אינו מתחמם בה על כן מותר, מה שאין כן אם יש לה בית קבול דהוה עליה שם מלבוש ונעשה מתחילה לשם מלבוש, דהיינו שהוא רך אף על פי שאין נהנה בה אלא משום אצולי מלכלוך אסור.

ולפי זה כתב באבני ישפה שמשמע מהט”ז שכל שיש על הבגד שם מלבוש, גם אם אינו בא לחימום אסור, ורק אם אינו מלבוש אז האיסור כלאים הוא רק אם בא לחימום, ולפי זה עניבה כיון שכורכין אותה סביב הצוואר, יש לה צורת מלבוש, אסורה משום כלאים.

ואמנם עדיין יש לדחות שדברי הט”ז נאמרו רק במטפחות הספרים, שסובר שבגד כזה שהוא מלובש בו, גם אם יש בו רק קצת הנאה לגוף שלא יתלכלך, גם נחשב לבגד שהגוף נהנה בה, ואסור משום שעטנז, אבל בעניבה, שהגוף כלל לא נהנה מהבגד, והוא בא לנוי בעלמא, אולי גם אם יש לו צורת מלבוש אין בזה משום שעטנז.

אך הנה הרמב”ם כתב בהלכות כלאים (פרק י הלכה יט) אין אסור משום כלאים אלא בגדים שהן דרך חימום כגון הכתונת והמצנפת והמכנסיים “והאבנט” והשמלה ובגדים שמחפין בהן את השוקים ואת הידים וכיוצא בהם, אבל צלצולין קטנים שעושין אותן העם בבית יד שלהן לצרור בהן מעות או תבלין וסמרטוט שמניחין עליו רטיה או מלוגמא או אספלנית וכיוצא בהן הרי אלו מותרין אף על פי שבשרו נוגע בהן שאין דרך חימום בכך.

וכן פסק מרן השו”ע הלכות כלאי בגדים (חיו”ד סי’ שא סע’ יד), וצריך להבין למה אסור ללבוש אבנט שעטנז (חגורה) הרי אין בלבישת חגורה דרך חמום, כיון דהוא עשוי רק להפריד גופו העליון וגופו התחתון או להחזיק את החלוק קרוב אליו אבל אינו דרך חמום, ולפי דברי הט”ז יש ליישב שכל שיש לו שם בגד וכך לובשים בגד א”כ לא משנה אם הוא דרך חמום. וא”כ ה”ה בעניבה. [ואמנם אפשר לדחות שמדובר באבנט רחב שעוטפים בו את המותניים שהוא מחמם]

אמנם בעיקר הדין אם בבגד הבא לנוי יש שעטנז נחלקו הראשונים, כמו שהביא בדרך אמונה (פ”י מכלאים הט”ז ביאור ההלכה ד”ה להתחמם) שבשיטה מקובצת (ביצה דף טו ע”א) כתב שבבגדי כהונה אין איסור כלאים מן התורה, כיון שהם קשים ואין בהם הנאת מלבוש, אסור ללבוש אותם במדינה, כיון שמתקשטים בהם, הרי שסובר שבגד שלובש להתקשט אין בו איסור דאורייתא. אבל בתוס’ רי”ד בבבא קמא (דף קיג ע”א) כתב שהלובש בגד כדי להתכבד בו, הרי זה כלובש להתחמם ואסור מן התורה. וכן דעת הישועות מלכו.

ולדינא ראיתי שכל אחרוני זמנינו נקטו לאסור שגם בעניבה יש איסור שעטנז וכמ”ש בשו”ת אמרי יעקב ח”א (סי’ קל), ובקובץ מבית לוי ח”ז (ע’ נ). ובשו”ת אבני דרך (חלק יב סי’ קעט).

ומה שכתבנו שבדרך כלל לא מצוי שעטנז בעניבה כ”כ בספר דיני שעטנז (עדס ע’ טז) בעניבות ממשי או סינטטי בדרך כלל אין מצוי שעטנז ואין צריך בדיקה כלל, אבל ישנם חברות שידוע עליהם שנמצא בהם שעטנז ויש לברר עליהם במעבדות, וכן בעניבות העשויות מבד מחוספס ראוי לבדקן כי לפעמים יש בהם שעטנז.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*