שאלה: כאשר איש מתייחד עם אשה, ואין בזה איסור משום שבעלה נמצא בעיר, האם האשה צריכה להודיע לאיש שבעלה בעיר, כדי שיידע האיש שאין בזה איסור.
תשובה: איש המתייחד עם אשה, למרות שאין בזה איסור משום שבעלה נמצא בעיר, האשה צריכה להודיע לאיש שבעלה בעיר כדי שיידע האיש שאין בזה איסור.
הרחבה ומקורות:
כתוב בשו”ע (אבן העזר סי’ כ”ב סעי’ ח’): אשה שבעלה בעיר אין חוששין להתייחד עמה, מפני שאימת בעלה עליה.
והנה, מאחר שלהלכה אין כלל איסור להתייחד עם אשה כאשר בעלה נמצא בעיר, לכאורה אין צריך ליידע את האיש שהיחוד עם האשה מותר, הואיל ובאמת אין כאן איסור, גם אם האיש לא יודע מכך שאין כאן איסור, ואין האיש נכשל בשום עבירה.
אמנם הגרש”ז אויערבאך (בהסכמתו לספר דבר הלכה, ושוב נדפס במנחת שלמה סי’ ל”ה אות ד’) כתב, שיש חיוב על האשה להודיע לאיש המתייחד איתה שבעלה בעיר, כדי שיידע שאין כאן איסור יחוד. והביא מקור לדבריו מהגמ’ (קידושין פ”א ע”ב), שהביאה את הפסוק “אישה הפרם וה’ יסלח לה” שמדבר על אשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה, והיתה שותה יין ומטמאה למתים. ומזה למד רבי עקיבא, שאדם שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, צריך כפרה וסליחה.
עוד הביא הגרש”ז אויערבאך ראיה מהגמ’ (קידושין ל”ב ע”א), שיש איסור להכשיל את חבירו באיסור זה של נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה. הגמ’ שם מספרת על רב הונא שקרע בגד יקר בפני בנו, כדי לבדוק אם בנו כעסן. ושאלה הגמ’, ואולי בנו אכן יכעס על אביו ויכשל בחוסר כבוד כלפי אביו, ונמצא שרב הונא עבר על איסור לפני עיור. תירצה הגמ’ שקודם שקרע את הבגד מחל רב הונא על כבודו. וכתבו תוס’ (שם ד”ה דמחיל), שצריך לומר שרב הונא הודיע לבנו שהוא מוחל על כבודו, שאם לא כן הרי זה כמו שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, שצריך מחילה וכפרה.
ועל פי הנתבאר חידש הגרש”ז אויערבאך, שהמתייחד עם אשה צריכה האשה להקדים ולומר לאיש שבעלה בעיר, או אם מתייחד איתה בבית שיש בו פתח פתוח לרה”ר [שאין בזה איסור כמבואר בשו”ע (אבן העזר סי’ כ”ב סעי’ ט’)], ואין האיש מודע לכך, צריכה האשה להודיעו. ואם אינה מודיעה לו הרי היא מכשילה אותו באיסור של נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה. וסיים הגרשז”א, והדבר צריך הכרע.
וכסברת הגרשז”א הכריעו הגרי”ש אלישיב (תורת היחוד פ”ז הערה כ”ה) והגר”מ שטרנבוך (שו”ת תשובות והנהגות ח”ה סי’ של”א סוף אות ד’).
ונראה שדברי הגרשז”א נאמרו דוקא באופן שהאיש המתייחד יודע שיש איסור יחוד ואעפ”כ מתייחד, ולכן אם האשה אינה מודיעה לו שבעלה בעיר, הרי שהוא כמתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, שצריך כפרה וסליחה. אבל אם מדובר באיש שאין יודע כלל שיש איסור יחוד, לכאורה אין חיוב על האשה להודיעו שבעלה בעיר, שהרי האיש אינו מתכוין לעשות עבירה, ואין צריך כפרה.
ואם כנים הדברים, יש לדון באופן שהאשה מסופקת האם איש זה המתייחד עימה יודע שיש איסור יחוד, האם חייבת להודיעו שבעלה בעיר. כמו כן יש לדון שגם באיש היודע שיש כזה איסור, אבל יתכן מאד שלא שם לב לדבר שיש כאן איסור יחוד, וא”כ גם באופן זה אין הוא מתכוין לעשות עבירה, ואינו כמתכוין לאכול בשר חזיר. וממילא באופנים אלו אינה חייבת להודיעו שבעלה בעיר, וצ”ע.
כמו כן כאשר נראה לאשה שהאיש המתייחד איתה יודע שיש איסור יחוד, ולפי הנתבאר צריכה להודיעו שבעלה בעיר, לא תמיד יועיל שתאמר לו כבדרך אגב שבעלה נמצא בעיר, דישנם היודעים שיש איסור יחוד, אך אינם יודעים שאם בעלה בעיר אין חשש יחוד. וכאשר מדובר באיש כזה צריכה להודיעו שבעלה בעיר, ולכן אין איסור יחוד, כדי שיידע האיש שאינו עובר על איסור כאשר מתייחד איתה, וממילא אינו כמתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, שצריך כפרה וסליחה.
הרב ישראל גרטנר
רב קהילת הגר”א במודיעין עילית
מו”צ בבית ההוראה שלמות המשפחה
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
